המבצע המרהיב על אדמת איראן הוא רגע שחושף באופן מובהק את הנכסים של ישראל. עליונות טכנולוגית, יכולות תכנון ותיאום שלא נראו כדוגמתן, יצירתיות וגמישות, וגם – מסירות אנושית בלתי נתפסת. כל אחד ואחת שתרמו להצלחת מבצע חיסול הגרעין שנמצא כעת בעיצומו היו יכולים להרוויח הרבה יותר טוב בשוק הפרטי, בארץ ובחו"ל, ולישון הרבה יותר טוב בלילה. אבל לאורך שנים ארוכות אנשים ונשים עלומי שם פעלו למען הרגע הזה. למען הסרת איום קיומי מעל לראשה של מדינת ישראל. בשונה מאיראן – אין לנו נפט, אנחנו לא מדינה עשירה או גדולה. היתרון היחיד שלנו אל מול האויבים שלנו הוא ההון האנושי. והוא הנכס שהוכיח את עצמו יותר מכול מאז 7 באוקטובר: הן בחברה האזרחית והן במערכות הביטחון כולן – מהחיילים הפשוטים ביותר ועד להוגים ולמתכננים בממשלות ישראל, בשב"כ, במוסד ובצה"ל.
הון אנושי הוא לא מתנה משמיים. הוא נבנה פה אריח על לבנה לאורך למעלה מ-70 שנה. הוא מושתת על השקעה חסרת תקדים במדעים ובטכנולוגיה, על הרעיון החלוצי שניצב גם בתשתית רעיון אומת הסטארט-אפ – היכולת להעז, להמציא ולקחת סיכון תוך גמישות מרבית למען רעיון שראוי לחלום ולהגשים אותו. הוא מושתת על יכולות תכנון וארגון לטווח ארוך. היכולת לזהות איום, לסמן מטרה ולפעול למענה בכלים רבים ויצירתיים תוך שילוב מטורף של יכולות ומנגנונים. הוא מושתת על סיפור מארגן משותף – בית לעם היהודי בארץ ישראל, אותו רעיון מוזר של מדינה יהודית ודמוקרטית שזוכה לחבטות ועלבונות. סיפור שיצר פה סולידריות עמוקה.
ברגע שבו התבשרנו על התקיפה באיראן הוקפצו שוב לבסיסים, בפעם המיליון, אלפי משרתי מילואים. חלקם העצום בדיוק שבו מאפטר או סיימו סבב. הם השאירו נשים וילדים להיות לבד במתקפת טילים איראנית כי הם ידעו שצריך אותם – בבור בקריה, בקו בצפון או במוצב ביהודה ושומרון. כל הנכסים הללו נמצאים בימים אלו תחת סכנה גדולה מאוד.
אותה מדינה שנמצאת בחזית הטכנולוגיה והקִדמה, היא מדינה שכבר עשרות שנים לא מעניקה לימודי ליבה בסיסיים לקבוצה שרק הולכת וגדלה מקרב אזרחיה, ומערכת החינוך שלה במשבר שלא נראה כדוגמתו
כי כזו היא ישראל. יום אחד מתנהלת כמו ג'יימס בונד, יום אחד כמו פולישוק. הרי אותה ממשלה שהוציאה לפועל את המבצע הכי מורכב בתולדותינו, היא שסיכמה לילה לפני על חוק גיוס שלא מגייס אף אחד. אותה מדינה שגייסה אלפי אזרחים בצווי 8 בזמן מתקפת טילים, היא זו שהחביאה בבונקרים את מי שהצביעו נגד הרחבת שורות המתגייסים. אותה מדינה שנמצאת בחזית הטכנולוגיה והקִדמה, היא מדינה שכבר עשרות שנים לא מעניקה לימודי ליבה בסיסיים לקבוצה שרק הולכת וגדלה מקרב אזרחיה, ומערכת החינוך שלה במשבר שלא נראה כדוגמתו. אותה מדינה שהצליחה לתכנן ולתכלל מבצע כה מורכב, היא זו שוויתרה על עיצוב מדיניות שרואה למרחקים בהתמודדות עם אתגרי הכלכלה או הפשיעה. ואולי הכי עצוב – מדינה שהסיפור המארגן שלה נמצא במשבר חסר תקדים. הקבוצות הציוניות בישראל חייבות לראות בליל 13 ביוני לילה של התפכחות. אם אסון 7 באוקטובר לא עשה זאת, אולי שנה וחצי אחרי נקבל שכל: אם לא נדע לפעול יחד, אם לא נשקם בבהילות את המוסדות המדינתיים, אם נוותר על ראיית טובת הכלל בשביל אופורטוניזם – פשוט לא נהיה כאן.
יש לנו משימה לאומית – לשקם את הרעיון הציוני. הצלחת המבצע לא יכולה להוביל לאופוריה – אלא להפך, לקריאת השכמה שצריכה להוביל למטרה ברורה: דרישה להתעלות אל גודל השעה. בשביל שנצליח לעמוד באתגרים שעוד יבואו. והם יבואו.
