מי שניחן בזיכרון סביר, בוודאי זוכר את השאלות שנשאלו בתחילת מלחמת חרבות ברזל על-ידי חלק מהפרשנים, הפוליטיקאים ומחזיקי דעה כאלה ואחרים, כמו "מה האסטרטגיה?" או "אבל מה עם היום שאחרי?" אז עוד לא הייתה חזית מול החות'ים, ובוודאי שלא מול איראן, אבל היו מי שהזדרזו לדון פומבית, כך שגם היריב ידע מה אנחנו מתכננים לו, על איך תיראה עזה ביום שאחרי הפלת חמאס.
כמו אז, מול חמאס בעזה, גם היום מול המערכה ההיסטורית שישראל מנהלת מול איראן, יש מי שלא מבינים את גודל האירוע. מה למעשה אומרים אותם אנשים? "מה שקרה ביומיים-שלושה האחרונים הוא מעולה, והמוח היהודי שוב התעלה על עצמו, אבל איך המוח היהודי עושה דבר כזה בלי לדעת איך זה ייראה עוד חודש?" או בצורה אחרת: "מה הרגל המדינית?", "איך יצאנו למהלך הזה מבלי לשרטט את אסטרטגיית הסיום?" ועוד ועוד.
החשיבה הזו, הרדודה והשטחית, מבקשת שבזמן מלחמה – ממלכת אי-הוודאות – היריב יבין מה המהלכים שאתה מתכנן. זה ההפך הגמור לכל תחבולה ויצירתיות, שהן עקרונות מלחמה בסיסיים. למעשה, יש סתירה מוחלטת בין המחשבה הזו, חסרת המעוף והתבוסתנית, ליצירתיות וההונאה שישראל מפגינה בימים האחרונים. אפילו את היכולת להבין שמצבנו כבר יותר טוב הם נעדרים. האם מצבה של איראן ב-6 באוקטובר, כשטבעת האש שלה מקיפה את ישראל, היה טוב יותר? ברור. האם מצבה של איראן שנה וחצי אחר כך, כשהיא נטולת הפרוקסי בלבנון ובעזה, הורע משמעותית? ברור. וכל זה, בלי שנפרט להם על "היום שאחרי" ועל ה"אסטרטגיה" שלנו. האם מצבה של איראן היום, לעומת לפני שבוע, הוא כבר גרוע פי כמה? חד-משמעית.
נשיא ארצות הברית ממשיך להתל באיראנים ומדלג מאמירות כמו "אני בעד עסקה" ועד "לא מוכן למשא ומתן, שיוותרו על הכול". גם הוא מבין שהדרך לביטחון של ארצו, של ישראל ושל המזרח התיכון עוברת דרך היתול באויב והכרעה שלו
העורף הישראלי ברובו מבין את זה באינטואיציה בריאה. חלקים בתקשורת מבינים את זה. נשיא ארצות הברית ממשיך להתל באיראנים ומדלג מאמירות כמו "אני בעד עסקה" ועד "לא מוכן למשא ומתן, שיוותרו על הכול". גם הוא מבין שהדרך לביטחון של ארצו, של ישראל ושל המזרח התיכון עוברת דרך היתול באויב והכרעה שלו. אבל בכל זאת, יש מיעוט שבמיעוט שמבקש כמעט בכוח לא לראות את המציאות כך. ולכן הוא שואל איך יצאנו למהלך כזה היסטורי כשתרחיש הייחוס הוא 800 עד 4,000 הרוגים (מה העדפתם, תרחיש ייחוס של איראן עם אטום?) ואיך עשינו זאת למרות שלא כל בית בישראל מצויד בממ"ד (האיראנים היו מגיעים לאטום הרבה לפני שהיינו מספיקים לטפל בזה) ואיך לא נתנו לאמריקנים עוד כמה ימים למצות את המשא ומתן. זו אותה תפיסת עולם שלפני 7 באוקטובר גרסה שכיבוש עזה יעלה בחיים רבים של חיילים, שהדין הבינלאומי לא יאפשר זאת ושהכנסת פועלים תיטיב עם חמאס והעזתים.
אין בעיה לחתור למהלך מדיני, ואין כמעט מלחמה שלא מסתיימת בסוף בהסכם. אבל כדי להגיע להסכם כזה, האיראנים חייבים להיות מוכרעים, על הברכיים, מתחננים שנפסיק – וביממה האחרונה, לפי הדיווחים, ניכר שאנחנו בדרך לשם. כך נראה יריב נואש. ובדיוק בנקודה הזו, ישראל צריכה להמשיך את הלחץ עד שבירת המפרקת. אחרי זה נקבל הסכם מדיני מעולה.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.06.25
