מגשים.
תראו אותו, איך הוא פורח. פתאום בתקשורת, פתאום בזירה בבת-ים, פתאום ממלכתי. מגנה את הטיפשים שצהלו על הפגיעה בטמרה. מדבר על אחדות. לוחץ יד ללפיד. חולק קרדיטים בנדיבות. חולק קרדיטים! בנדיבות! אומר, בזכותכם, גאה בכם, כאלה. לא אומר כפכפים חלילה. משרבב את דפי ההיסטוריה. המרירות נעלמה. נמרץ, חיוני, חייכן. איש חדש זורח ממנו.
בנימין נתניהו לא סתם באלמנט. כך נראה אדם שמגשים את עצמו. מוביל למלחמה נגד מדינה שאת הקריירה שלו הוא חייב לשלל ההפחדות נגדה; ובעיקר הוא במלחמה שבחר בה.
ב-7 באוקטובר הוא לא בחר. ובטח לא בתוצאות הנוראות. לכן לא לקח אחריות, ולא נתן דין וחשבון, ולא ניר עוז, ולא חטופים. שנה ושמונה חודשים היינו על שליש ראש ממשלה. אבל בימים האלה, תודה לאל ולחיל האוויר הטוב בעולם, קיבלנו אותו על מלא.
זירות.
זה נחמד, האמת. גם כי יש לו יכולות. גם כי אחרי תקופה ארוכה אנחנו מרגישים מנהיג עם תחושת אחריות ואכפתיות. כזה שלכאורה פחות מושפע מחדלי האישים סביבו. שמדבר לכל העם, ולא רק לחלק הספציפי שבעדו.
והאמת, מזמן לא ראינו אותו ככה. אולי מאז הקורונה. זוכרים איך היה אז? 500 שיחות למנכ"ל פייזר. כדי שנתניהו ירד לו מהקו, קיבלנו חיסונים מבעבעים מהמבחנה.
תארו לעצמכם אם היה נחוש ככה למען תוכנית בעזה. או גיוס שוויוני. או החטופים. הוא היה יכול להפוך עולמות בשבילם. בשבילנו.
כשבאפריל ובאוקטובר 2024 האיראנים ירו עלינו את מה שהיה להם בלי להתבלבל, ירד לכולנו האסימון שאין שם הרבה רציונליות. ושאם היה להם יותר, היו יורים יותר.
רק שלהבין מה הכרחי לא מספיק מבחינת נתניהו. גם אם הקדיש את חייו לנאומים באו"ם מול מצגת של פצצה איראנית. אנחנו מכירים את האיש. נדרש שגם האינטרסים האישיים והפוליטיים יהיו בצד הנכון.
וכאן, כמו בקורונה, נתניהו הבין שהדרך להרים את עצמו – ועל הדרך להציל אותנו – עוברת במרחב האווירי של איראן.
לא פלא שפתאום בישר על פרצה שמצא לעסקת החטופים. הניצחון המוחלט, כלומר הצלת עתידו הפוליטי ומורשתו, מושג ברגעים אלה בזירה אחרת, יוקרתית יותר
לא פלא שפתאום בישר על פרצה שמצא לעסקת החטופים. הניצחון המוחלט, כלומר הצלת עתידו הפוליטי ומורשתו, מושג ברגעים אלה בזירה אחרת, יוקרתית יותר.
מצביא.
נדמה שהפער בדרך שבה נתניהו נתפס בעיני חלקי העם השונים מעולם לא היה גדול יותר. אלו שמתעבים אותו, מאשימים אותו בהונאה גם במלחמה הזו. אלה שמעריצים אותו הרחיקו למחוזות המשיחיים. זה כבר לא סתם צ'רצ'יל. הרשתות החברתיות מלאות בסרטונים על המצביא היהודי הגדול בהיסטוריה, על משה רבנו של ימינו.
אז כן, לצד אבק השריפה מהמחירים הקשים, האוויר שלנו נושא ניחוח של ניסים תנ"כיים. עד שאתה לא יכול שלא לשאול שאלות גדולות. רוחניות כאלה
אז כן, לצד אבק השריפה מהמחירים הקשים, האוויר שלנו נושא ניחוח של ניסים תנ"כיים. עד שאתה לא יכול שלא לשאול שאלות גדולות. רוחניות כאלה. על בעל האסונות שעד לפני רגע לא הבנת למה הוא עוד פה ולאיזה עוד צרות יגרום. ואם, למרות זאת, יש כוח גדול מאיתנו, נסתר, שאיכשהו השאיר כאן לרגע ההכרעה של התקיפה באיראן אחד שלא סופר את מי שסביבו, זחוח, מגלומן. בקיצור, אחד שמסוגל לקבל החלטה כזו.
עידן.
לכל אדם תפקיד בעולם הזה.
וגם אם בעוד ככה וככה זמן, בפריזמה היסטורית, רוחנית, יתברר שזה היה תפקידו של האיש שלאורך מרבית כהונתו לא ידע להנהיג – להוביל אל המלחמה שנתפסה כמאיימת ביותר; גם אם זה יתברר כנכון, דבר אחד בטוח. הוא לא האיש ליום שאחרי. לא לשקם, לא ליצור גשרים, לא לעשות שלום בינינו. יש דברים שהוא יודע, יש דברים שלא.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.06.25
