בטהרן מגיעה לשיאה דוקטרינת ביטחון לאומי חדשה – דוקטרינת החיכוך. ההצלחה של ישראל מול איראן אינה תוצאה של מהלך מבריק יחיד. היא כרוכה בדבר אחד בלבד: נכונות להתחכך באופן יזום ומבוקר. במשך שנים, ישראל חיה תחת אשליה מסוכנת ‑ האמונה שניתן לנהל את המציאות הכאוטית של המזרח התיכון ממשרדים ממוזגים, ולהשיג שקט באמצעות הימנעות מחיכוך. קראנו לזה "הכלה", "הרתעה" או "ניהול הסכסוך". בפועל, זו הייתה אסטרטגיה של פחד.
הפחד מחיכוך הוא שהפך את חמאס למפלצת בגבולנו הדרומי. העדפנו להאמין שהוא "מורתע", ואפשרנו לכסף קטארי לזרום לרצועה בתקווה לקנות שקט. בפועל, מימנו את ההתעצמות שהתפוצצה לנו בפנים ב-7 באוקטובר. חמאס, מצידו, ניהל אסטרטגיית הונאה מתוחכמת וניצל את הרתיעה שלנו מחיכוך כדי להכין את הטבח הגדול ביותר בתולדותינו.
בצפון, התוצאה הייתה הרסנית לא פחות. מדיניות ההכלה מול חיזבאללה, שהתקבעה מאז 2006, אפשרה לארגון הטרור לבנות ארסנל של יותר מ-150,000 רקטות. כל התגרות נענתה בתגובה מדודה, מתוך רצון "להכיל כל אירוע". התוצאה הייתה הפוכה: ישראל היא זו ששותקה, מורתעת מהמחיר הנורא של מלחמה כוללת. במקום ביטחון, מדיניות ההימנעות מחיכוך העניקה לאויבינו את הנכס היקר ביותר: זמן להתעצם ללא הפרעה.
7 באוקטובר היה המוות האלים של הקונספציה הזו. הטראומה הלאומית ניפצה את האשליה שכוחנו טמון בהימנעות מעימות. השינוי המהותי שחל מאז אינו רק צבאי, אלא תפיסתי: המעבר מדוקטרינה של פחד לדוקטרינה של נכונות לחיכוך. זה לא אומר פעולה פזיזה.
הבסיס לדוקטרינה החדשה הוא החוסן הלאומי. היכולת של החברה הישראלית לספוג מחירים קשים ‑ פינוי של עשרות אלפי אזרחים, פגיעה בכלכלה ואבדות כואבות ‑ היא זו שאפשרה למנהיגות לנהל מערכה ארוכה ויקרה. החוסן הזה, שנולד מתוך השבר, הוא המנוע שמאפשר לישראל לא רק להגיב, אלא ליזום חיכוך.
ההיסטוריה מלמדת שמדינות חזקות אינן שואפות לשקט. הן שואפות לחיכוך מתמיד ומבוקר, כי זו הדרך היחידה לפתח יכולות ולהשיג עליונות
ההצלחה מול איראן היא שיאה של "סימפוניית חיכוך" מתוזמנת היטב, שנבנתה במשך שנה וחצי: מערכות ההגנה האווירית שלנו התחככו קודם עם איומים מתימן, ואז עמדו בהצלחה פנומנלית מול שתי מתקפות טילים וכטב"מים אדירות מאיראן. מבחינה התקפית, המטוסים התחככו ללא הרף במערכות ההגנה האווירית של איראן ושלוחיה בסוריה, שחקו אותן, אספו מודיעין ובנו עליונות אווירית ותפיסתית. בנוסף, הלחימה הממושכת והכואבת בעזה לא רק פירקה את יכולות חמאס, אלא גם חישלה דור חדש של לוחמים ובנתה חוסן לאומי לנשיאת מחירי מלחמה צודקת.
כל אחד מחוטי החיכוך הללו נשזרו יחד והכשירו את הקרקע למהלך המכריע: חיכוך אגרסיבי וישיר עם איראן על אדמתה. התקיפות על מתקני הגרעין וההנהגה הצבאית לא היו מהלך מהמר, אלא תהליך ארוך של בניית יכולת, ביטחון ועליונות תפיסתית שנרכשו דרך התנסות מתמדת.
יהונתן אדיריההיסטוריה מלמדת שמדינות חזקות אינן שואפות לשקט. הן שואפות לחיכוך מתמיד ומבוקר, כי זו הדרך היחידה לפתח יכולות ולהשיג עליונות. בעולם כאוטי ומשתנה, תכנון אסטרטגי במשרד הוא אשליה. עליונות נבנית דרך מגע מתמיד עם המציאות. ישראל, מדינה בעלת יכולות אדירות, לא יכולה להרשות לעצמה את הפריבילגיה של הפחד. דוקטרינת ההימנעות קברה אותנו תחת הריסות הקונספציה. דוקטרינת החיכוך היא זו שמובילה אותנו לניצחון ונכון שתמשיך גם ביום שלאחר העמידה בהישגים הצבאיים והמדיניים באיראן.
פורסם לראשונה: 00:46, 19.06.25
