ב-7 באוקטובר 2023 היה לנו ברור שזה עניין של יום, שלושה, גג שבוע, עד שמדינת ישראל תחזיר הביתה את כל הגברים והנשים, הצעירים והמבוגרים, שנחטפו לעזה. כי אז, ב-7 באוקטובר, לפני כמעט שנתיים, עוד האמנו, או שהיה לנו נוח ומרגיע להאמין, שמדינת ישראל לעולם לא תשכח שהיא הוקמה מטיט ומלט של מוסר וערכים וערבות הדדית. אבל 20 החודשים וחצי הנוראים שחלפו מאז מעידים שאנחנו כבר לא מצליחים לזהות את החומרים שמהם עשויה המדינה שלנו.
עובדה. 53 חטופים - שמהם לפחות 20 נמצאים בחיים ומשוועים שנציל אותם - קבורים עכשיו לא רק בעומק מנהרות חמאס בעזה, אלא גם במנהרות התודעה הקולקטיבית, שעברה לעסוק במלחמה ההיבריסית ביותר בתולדותינו, זו שצה"ל הודיע אתמול שלא ברור מתי יהיה לה תאריך סיום. מלחמה שמסתמן יותר ויותר שהופכת את כולנו לחטופים בידיה של ממשלה שיצאה אליה בלי לדאוג מבעוד מועד למיגון ולשיפוי של כלל אזרחיה, אבל ממשיכה ומוכיחה שכל עניינה הוא מיגונה שלה, והיא עושה זאת גם בעזרת המשך השבעת התיאבון הלאומני המשתולל.
וכך, החטופים במנהרות ואנחנו בממ"דים או במקלטים (מי שהתמזל מזלו ויש לו ממ"ד, או מקלט קרוב בסביבתו), נתונים תחת האימה הקיומית המיידית של בתים וחיים שהפכו לעיי חורבות, לצד שלדי בטון שתלויים על בלימה ומיועדים להריסה - מציפים לזיכרון תמונות מבעיתות מאזורים מוכי אסון - ואין משיב.
אין משיב את החטופים ואין משיב לשאלות הנרעדות לגבי המצב הנפשי, הגופני, הכלכלי והחברתי שבו ייצא העם כלביא מהמלחמה שהוטלנו אליה על כנפי סיסמאות הפחדה וממים נלעגים שוטפי מוח עם צילומי אריות שואגים. מלחמה מטורפת, שהופכת את כולנו למטבעות חסרי ערך בקזינו של מנהיגים שיכורי שררה.
ורק לשם הבחינה, עצרו בבקשה את הקריאה, ונסו למנות במדויק את מספר האזרחים שנהרגו עד כה תחת משלוחי הטילים הבליסטיים או מרובי הראשים שהגיחו מאיראן. כמה מהם גברים? כמה נשים? כמה מבוגרים? כמה בני נוער וילדים? גם אני לא זכרתי. אז בדקתי. מקור אחד ציין 24 עד כה, ומקור אחר הגדיל ל-26, אבל בתודעה המטולטלת שלנו כל השמות והפנים מתערבבים לכדי בליל מובן של חרדה עמוקה ואבק בתים קורסים, שבהתקפה הבאה, ממש בעוד רגע, יכולים להיות הבית של כל אחד מאיתנו.
כאשר על המחשבה החופשית סוגרת כיפת הלחות של תחילת הקיץ שהרמטכ"ל כבר הכריז שיהיה הארוך בתולדותינו, ובלב מנשבת רוח הגאווה הלאומית המוצדקת מאוד נוכח הביצועים העילאיים של הטייסים והטייסות האמיצים והאמיצות שאלפי קילומטרים מכאן נוסקים על כתפיהם של אנשי ונשות המודיעין המסורים והגאונים, כל מה שאנחנו רוצים זה לצעוק - סטופ כדור הארץ
וכך, כאשר על המחשבה החופשית סוגרת כיפת הלחות של תחילת הקיץ שהרמטכ"ל כבר הכריז שיהיה הארוך בתולדותינו, ובלב מנשבת רוח הגאווה הלאומית המוצדקת מאוד נוכח הביצועים העילאיים של הטייסים והטייסות האמיצים והאמיצות שאלפי קילומטרים מכאן נוסקים על כתפיהם של אנשי ונשות המודיעין המסורים והגאונים, כל מה שאנחנו רוצים זה לצעוק - סטופ כדור הארץ. לעצור ולשאול: האם מישהו כן יכול להגיד לנו איך לעזאזל נחלצים ממשחק המחשב שהפכו להיות החיים שלנו בידיהם של שיכורי כוח ותאבי שררה משני צידי האוקיינוס? עסקני פוליטיקה רעה, שכבר הוכח שיקריבו וירקיבו הכול כדי להישאר בשלטון. האם כבר הבנו שמדינה שלא מחזירה באופן מיידי את החטופים שלה, היא בדיוק זו שתפקיר גם את חייהם של שאר התושבים שלה? כי מה זה 800 או 4,000 מתוכנו שכבר סומנו כקורבנות שמשתלם להקריב במלחמת הנצח, זו שיעדיה שוב ושוב מתעדכנים?
פורסם לראשונה: 00:00, 22.06.25
