שבוע למלחמה עם איראן, ונראה כי התגייסות הציבור האיראני סביב הדגל גוברת – לפחות בשלב זה – על העוינות מצד רבים כלפי שלטון אנשי הדת.
בטהרן נשמעת בימים האחרונים ההערכה כי המשטר מצליח לגייס את הציבור, גם את מתנגדיו, סביב סמלים של לאומיות, ריבונות ולכידות טריטוריאלית. אין בכך כדי להעיד על שינוי עמוק בעמדות הציבור כלפי השלטון, אך כל עוד מטוסי חיל האוויר טסים בשמי איראן ותמונות של נזק כבד, הרוגים ופגיעות באזרחים מופצות בתקשורת המקומית וברשתות החברתיות, עיקר הזעם הציבורי מופנה כלפי האויב החיצוני, ולא כלפי המשטר עצמו. יתרה מזו, ככל שחיל האוויר מרחיב את תקיפותיו אל מעבר ליעדים הקשורים בתוכנית הגרעין או במערכים צבאיים, גוברת התחושה באיראן שישראל חותרת לא רק לפגיעה ביכולותיו הצבאיות של המשטר, ואף לא רק לשינויו, אלא לפיצול המדינה. תחושה זו מזינה פחד ממשי מפני הידרדרות לאנרכיה ולמלחמת אזרחים.
גם אפשרות חיסולו של מנהיג איראן, עלי חמינאי, שהועלתה מפי פוליטיקאים בישראל, לא יביא בהכרח להפלת המשטר ‑ אף שהוא עשוי לטלטל את הצמרת השלטונית. בניגוד לחיזבאללה או לחמאס, הרפובליקה האיסלאמית נשענת על מערכת פוליטית סדורה, ממוסדת ומרובת מנגנונים. "מועצת המומחים" המורכבת מ-88 אנשי דת ומופקדת על מינוי המנהיג העליון לא תתקשה למצוא יורש שעלול אף להיות קיצוני ממנו. יתר על כן, מות המנהיג צפוי דווקא להגביר, לפחות בטווח הקצר, את תחושת הלכידות השלטונית ולהקשות על ניסיונות לערער את היציבות באמצעות מחאה עממית. במשמרות המהפכה עלולים לנצל זאת כדי להעמיק את שליטתם במוסדות המדינה ולכונן שלטון צבאי-ביטחוני שלא יהיה מתון יותר מהמשטר הקיים.
מה שנראה בשלב זה כהתגייסות פנימית, עלול להתפוגג לאחר סיום הלחימה. הציבור צפוי להפנות את תחושת ההשפלה והכעס כלפי השלטון, בטענה שמחדליו הם שגררו את איראן לעימות הרסני
אולם, מה שנראה בשלב זה כהתגייסות פנימית, עלול להתפוגג לאחר סיום הלחימה. הציבור צפוי להפנות את תחושת ההשפלה והכעס כלפי השלטון, בטענה שמחדליו הם שגררו את איראן לעימות הרסני. בשנים האחרונות ניכרת שחיקה באמון במוסדות המדינה, לצד הייאוש מהמצב הכלכלי הקשה והפער המתרחב בין הציבור לבין השלטון. מגמות אלה עשויות להחריף לנוכח כישלון השלטונות ונזקי המלחמה. ביום שלאחריה עשויים אזרחי איראן לשוב ולהעלות שאלות נוקבות: מדוע העדיף המשטר להשקיע משאבים אדירים בשלוחיה האזוריים של איראן במקום להפנותם לשיקום התשתיות הקורסות או להגנה על האזרחים? וכיצד כשל המשטר לספק ביטחון בסיסי לא רק לאזרחים הפשוטים, אלא אפילו לבכירי הצמרת הצבאית והביטחונית ולמדעני הגרעין?
אם וכאשר תתארגן תנועת מחאה משמעותית, היא צפויה להיתקל במשטר מוחלש ומוכה, שיתקשה לגייס את אותם משאבים שעמדו לרשותו בעבר ולהתמודד באותה מידה של יעילות עם אתגרים מבית. גם קודם ללחימה ניצב המשטר בפני תהליכי עומק חברתיים ולחצים המחריפים מבית ומחוץ. מהפך פוליטי יכול להתפתח באמצעות שינוי מאזן הכוחות בין החותרים לשינוי לבין המבקשים לשמר את הסטטוס-קוו בכל מחיר. שינוי המאזן עשוי להוביל לשחיקתו ההדרגתית של המשטר עד לקריסתו, לאחר שהמעגלים הסובבים אותו יאבדו אמון בחיוניותו וביכולתו להשתמש באמצעי הדיכוי העומדים לרשותו לצורך שמירה על שרידותו. הפגיעה המתמשכת במנגנוני השלטון תוך כדי מלחמה עשויה לא רק לשחוק את יכולתם להתמודד בהצלחה עם איומים פנימיים, אלא גם לערער בהדרגה את לכידותה של האליטה השלטונית ושל המנגנונים הביטחוניים-צבאיים התומכים בה. במהלך השנה האחרונה נשמעה ביקורת פנימית גוברת מצד חוגים אולטרה-שמרניים באיראן בנוגע להתנהלות השלטון בשורה של תחומים, החל מהימנעות טהרן מתגובה לתקיפה הישראלית בסוף אוקטובר 2024, דרך הכישלונות בזירה הסורית וקריסת "חזית ההתנגדות", ועד לעיכוב אכיפת חוק הרעלה הנוגע לקוד הלבוש האיסלאמי. גם אם בטווח המיידי המשטר מצליח ליישר שורות ולהפגין אחדות פנימית, הרי שבטווח הארוך כישלונותיו עשויים להזין חיכוכים בצמרת ולהעמיק את השסעים בתוך מנגנוני הכוח.
בינתיים, ישראל צריכה להמשיך ולהתמקד ביעדים המרכזיים שהוגדרו למערכה, בראשם חסימת דרכה של איראן לנשק גרעיני וגריעת יכולותיה האסטרטגיות. עם זאת, טוב תעשה ישראל אם תנצל את המערכה כדי להחליש את המשטר ולערער את יסודותיו
שינוי משטר באיראן אינו יעד שיתממש באמצעות תקיפות מן האוויר בלבד. מדובר בתהליך מורכב, התלוי בגורמים שאינם מצויים בשליטת ישראל. עם זאת, ההתפתחויות האחרונות עשויות להאיץ תהליכי שינוי פנימיים ברפובליקה האיסלאמית בתום המערכה. בינתיים, ישראל צריכה להמשיך ולהתמקד ביעדים המרכזיים שהוגדרו למערכה, בראשם חסימת דרכה של איראן לנשק גרעיני וגריעת יכולותיה האסטרטגיות. עם זאת, טוב תעשה ישראל אם תנצל את המערכה כדי להחליש את המשטר ולערער את יסודותיו, לרבות מנגנוני השליטה והדיכוי, ובראשם משמרות המהפכה. במקביל, מומלץ לקדם מהלכים ודרכי פעולה מדיניים, כלכליים, תודעתיים, מודיעיניים ואחרים, לרבות סיוע למגזרים חברתיים שונים באיראן ולמוסדות חברה אזרחית, קידום פתרונות לחסימת אינטרנט או הקמת קרן שביתה במימון זר, שתאפשר לאזרחים להתפרנס בזמן מחאה ושביתות. צעדים אלה עשויים לסייע בקידום משטר לקראת היום שבו עשויה לפרוץ באיראן תנועת מחאה המונית.
ד"ר רז צימט הוא ראש תוכנית איראן והציר השיעי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
פורסם לראשונה: 00:00, 22.06.25
