ב-9 באוקטובר 2023, אחרי יומיים של לחימה בעוטף עזה, שוחח יוסי הרשקוביץ הי”ד עם אביו יעקב בטלפון. בשיחה שהוקלטה נשמע יוסי הנסער אומר לאביו: "זה כמו לשחרר את מיידנק. אם אנחנו לא משמידים אותם, אין לנו מה לחפש פה".
יוסי, חברי מילדות, נפל חודש לאחר-מכן בתמרון. בהלווייתו עלה מפי בני המשפחה מסר חוזר, ומאז הם מקפידים להדהד אותו שוב ושוב: אסור לנו לעצור. שילמנו את המחיר הכבד מכול, וזאת רק עוד סיבה ללכת עד הסוף. לא עוצרים עד שמנצחים.
אינספור בני משפחות שכולות אחרים אמרו את אותו הדבר: מותם לא יהיה לשווא אם נשלים את המלאכה.
חמישה ימים אחרי נפילתו של יוסי נכנס צה"ל לראשונה לבית החולים שיפא. זוכרים את היעד הבלתי מושג הזה?
הייתי אז בתוך הצבא. אני יכול ממש להרגיש עכשיו בגוף את התחושה שאחזה בי, כשהבנתי שאנחנו שולחים כרגע לוחמים למקום שבמשך שנים נתפס בעיני האומה הישראלית כמבצר הטרור.
מי יעלה על הדעת שנעז להיכנס לשם, ועוד ברגל? ולמנהרות שתחת בית החולים? אין סיכוי.
בן זוסמן הי”ד, גם הוא בכלל לא היה צריך ללכת למילואים. הוא אמור היה להתחיל קורס בשב"כ. אבל בן התעקש לצאת למלחמה, ונפל שלושה שבועות אחרי יוסי. בתחילת דצמבר 2023, כשהאומה כולה עוד הייתה בהלם מוחלט מטבח 7 באוקטובר, בן נפל בקרב בתמרון בתוך הרצועה.
שרית זוסמן, אימו המופלאה של בן, עמדה בגו זקוף מעל קברו הטרי וספדה לו במילים: "לסיפור שלנו יהיה סוף טוב. אנחנו ננצח".
חוט אחד מקשר בין יוסי, מנהל בית ספר בן 43, פטור ממילואים מכל סיבה שהיא, שקפץ מהבית בבוקר שמחת תורה, לבין לוחמי צה"ל שהעזו להיכנס ב-15 בנובמבר 2023 לבית החולים שיפא.
החוט הזה ממשיך אל אחינו ובנינו שהעזו, שוב ושוב, לתמרן בשג'אעיה המקוללת, ברפיח הבלתי אפשרית, בלב שמורות הטבע של חיזבאללה בדרום לבנון, במחנות הפליטים ביו"ש, על קו הגבול הסורי, וגם להיכנס לעומק סוריה כדי להשמיד מפעל לייצור טילים.
החוט הזה ממריא גם אל אנשי צוות האוויר, שעשו שוב ושוב את הבלתי נתפס, שהעזו לראשונה מזה שני עשורים לתקוף בדאחייה הארורה, ואז העזו לחסל את נסראללה, ואז שוב העזו לשבור כל מחסום של פחד, של מה שנראה כגדול עלינו ואולי אפילו בלתי אפשרי.
הם תקפו לראשונה אי-פעם באיראן, השמידו את צבא סוריה, ולפני שבוע הקריסו את כל שאריות הפחד וסללו אוטוסטרדה לתנועה חופשית של חיל האוויר הציוני מעל שמי איראן כולה.
קו אחד מחבר בין הלוחם שהעז שוב ושוב, בכל חזית, ביבשה, באוויר ובים, בין יוסי שהבין מיד שלא תהיה לנו תקומה אם לא נשמיד את הרוע האיסלאמי עד כלות לבין ההישגים המופלאים של הימים האלה.
שרית זוסמן הייתה בטוחה בזה כבר בתחילת דצמבר 23’, והינה, אנחנו ממש-ממש קרובים לנצח בחזית רחבה אלפי מונים מזאת שהחלה את אפקט הדומינו המשוגע שאליו נקלעו חיינו בשנתיים האחרונות.
זה עוד לא סוף פסוק, אבל אתמול לפנות בוקר הושג ציון דרך שממש לא מזמן לא יכולנו אפילו לחלום שנצליח להשיג אותו.
מאות מאחינו שילמו בחייהם, מקרבות הטיהור בעוטף עזה בימים הראשונים, דרך התמרון בתוך הרצועה, ועד ניקוי השטח בדרום בלבנון וביו"ש.
עמיחי אתאליאלפי אלפים של בני משפחות שכולות ופצועים בגוף ובנפש משלמים את מחיר המלחמה בכל רגע, והלילה כל זה קיבל משמעות עמוקה כל כך. מותכם, פציעתכם, המחיר שאתם, בני המשפחות וכל מי ששב מהמלחמה, משלמים - לא היה לשווא.
אנחנו כותבים פרק חדש בתולדות העם היהודי ואתם מגש הכסף שעליו ניתנה לנו היכולת להיבנות מחדש. בלעדיכם לא יכולנו לעשות דבר.
עם ישראל חי, ועכשיו כבר ממש אפשר להרגיש שלסיפור שלנו יהיה סוף טוב. אנחנו ננצח!
