אף פעם לא נדע מה נאמר שם ביניהם בדקות האחרונות לחייהם - צפופים בתוך פומ"ה ישן, נעליהם מאובקות ומכונסות מתחת למושבים, יד אחת על הנשק והשנייה בתוך שקית ביסלי גריל שמישהו מצא בתיק שלו. לא נדע אם היו עייפים כמו שרק חיילים יודעים, או אפופי אדרנלין של אחרי משימה הנדסית מוצלחת, אם מתוחים לקראת הנסיעה חזרה לבסיס או נרגשים לפני יציאה הביתה. לא נדע אם שנייה לפני שהלכו מכאן לתמיד הם בדיוק התווכחו על פוליטיקה או אם צחקו על סרטון של שחר חסון שראו בטיקטוק, אם הסתלבטו על מי ששומר הלילה ראשון או התחרפנו מזה שגם היום לא יפגשו מקלחת.
אבל נדע בוודאות שמדובר בשבעה גיבורים שידעו לעשות דבר אחד נדיר, וזה להשתמש בשונות שלהם לטובת מימוש של אידיאל משותף, שכל אחד מהם מאמין בו אחרת. כי תבינו שמתן, רונאל, ניב, רונן, שחר, מעיין ואלון לא נולדו לאותה אמא, גם לא גדלו באותה שכונה. הם למדו והתאמצו וירקו דם כדי להתאים את עצמם לרעיון המסדר והעצוב – נחלתם של ישראלים לדורותיהם, של מוות על הגנת המולדת. הם עברו גיבושים, ושכבו בבוץ, ורצו באימונים, וסגרו שבתות רק כדי להתאים את עצמם למערכת יחסים בלתי מתגמלת שמסתיימת במותו של אחד הצדדים. הם שמו בצד את נטייתם הפוליטית, קמו מוקדם להתפלל שחרית והכינו לכולם שחור ליד הסיגריה, שמעו באוזניות ג'ימי הנדריקס והתגעגעו לחברה, תיכננו להתקשר לאבא לספר איך היה במטווחים וכיבסו את הגרביים שיהיה למחר. הם נתנו את כל מה שלימדו אותם לתת ואז מתו כדי שאנחנו נוכל לחיות.
חוץ מהקברים הטריים, נפערו אתמול גם פצעים שעוד לא הגלידו של 872 משפחות שיקיריהן נפלו במלחמת חרבות ברזל, של 1,163 משפחות שאהוביהן נרצחו בטבח אוקטובר, של אלפים רבים של משפחות ותיקות במעגל השכול שממשיך להתרחב, ושל 50 משפחות החטופים – שם הפצע עדיין פתוח
חוץ מהקברים הטריים, נפערו אתמול גם פצעים שעוד לא הגלידו של 872 משפחות שיקיריהן נפלו במלחמת חרבות ברזל, של 1,163 משפחות שאהוביהן נרצחו בטבח אוקטובר, של אלפים רבים של משפחות ותיקות במעגל השכול שממשיך להתרחב, ושל 50 משפחות החטופים – שם הפצע עדיין פתוח. כל הורה או אח שכול יודע לספר על המהלומה שנוחתת עליו עם כל "הותר לפרסום" – פלאשבק המוני שמתרחש בו-זמנית בעשרות אלפי בתים בישראל וזורק אותם אחורה לרגע ההוא שבו דפקו אצלם בדלת. הגוף חווה את אותם סימפטומים, הסכין שוב ננעצת בלב והטראומה משתחזרת מאליה. יש את אלו שמשתפים, כמו אבא של ריף הרוש ז"ל שכתב לבנו המת: "חבר טוב שלך מהמכינה הגיע אליך. שמור עליו שם לידך", פירסם צילום של מתן שי ישינובסקי ז"ל – ונתן לנו הצצה מקפיאת דם למה שעוברת משפחה שכולה ביום כזה. ויש את אלו שעדיין נמוגים עמוק פנימה לתוך כאבם ולא מצליחים למצוא נחמה.
כי הכי קל זה להגיד בתחילת ראיון "קודם כל תנחומי למשפחות הנופלים", ואז לטנף בטוויטר על יריבים פוליטיים, ככה אפשר לצאת סבבה עם כולם. מתברר שהבעת צער כרישיון חופשי להמשיך ולזהם את האוויר גם בעצם שעות האבל, הפכה להרגל נפוץ בעיקר בקרב שרים וח"כים מכל הצדדים, השרויים רוב חייהם בקמפיין בחירות נצחי. פעם עוד היו כאן מורידים דגלים לחצי התורן, היום מסתפקים בלקרוא לזה "אסון" ולקוות שלא יקרה שוב. בטח לא להתאמץ שנייה להוריד רגל מגז התיעוב ההדדי ולתת זכות קדימה למישהו מהמחנה השני. כי בואו נודה שבמקרה הטוב נקרא בעוד שבוע את התחקיר הצה"לי המקיף ובמקרה הפחות טוב ניזכר בו כשנצפה עוד חודש בכתבת עומק על נסיבות האירוע המכונה אסון.
ביום כזה מתאפקים ולא מפרסמים באינסטה מתכון חגיגי שבדיוק ניסינו, לא מתעלמים משכנה קשישה שנתקעה מחוץ לדלת, לוקחים בחשבון שהנהגת שקיללת עכשיו בכביש בדיוק חזרה מאזכרה, שאפשר גם מחר להתווכח עם הדוד אם ביבי אשם או לא
ובתור אומה למודת שכול מלחמתי זה קצת משונה שעוד לא למדנו כמה כוח יש לאהדה ציבורית ביום של הלוויות. שעוד לא קלטנו את הקשר הישיר בין מה שהלוחמים עשו ביציאתם למשימה, לבין מה שהשאירו לנו לעשות. פעם קראו לזה "ציוו במותם", היום כבר אפשר לקרוא לזה "תבינו לבד". שביום כזה מתאפקים ולא מפרסמים באינסטה מתכון חגיגי שבדיוק ניסינו, לא מתעלמים משכנה קשישה שנתקעה מחוץ לדלת, לוקחים בחשבון שהנהגת שקיללת עכשיו בכביש בדיוק חזרה מאזכרה, שאפשר גם מחר להתווכח עם הדוד אם ביבי אשם או לא.
חוסן לאומי לא חייב להופיע בצורת ריקודי מעגל ספונטניים ושירי "עם ישראל חי" על רקע בית הרוס ושכונה חרבה, או בפריים מרגש של טייסינו שבים הביתה וברקע שיר של קולדפליי. הוא יכול דווקא להופיע בשתיקתם מחרישת האוזניים של מנועי הבוטים למיניהם, בהדממה זמנית של נאומי מוסר וצדקנות שתובעים אהדה ולייקים, בוויתור חד-פעמי על פוליטיקה של זהויות. אולי גם אנחנו, עשרה מיליון אזרחים ישראלים, נצליח רק ליום אחד להיות כמוהם שם בנגמ"ש, לא לחשבן מאיפה באת, אלא רק להתרכז בלאן אתה הולך – ולנסות ולהגיע הביתה בשלום.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.06.25
