הצהרת הרמטכ"ל זמיר אמש כי תוצאות מבצע "עם כלביא" מצביעות על "פגיעה מערכתית" בתוכנית הגרעין משקפת את הישגיהם הדרמטיים של צה"ל והמוסד במערכה. כך גם בקביעת הוועדה לאנרגיה אטומית, אחת הסוכנויות הנחשבות בעולם בתחומה, כי התקיפה באתר ההעשרה בפורדו "הפכה את המתקן לבלתי שמיש" וכי תוכנית הגרעין הוסגה "שנים לאחור". הגם שכך, לצד השבחים לפיקוד הצבאי, ללוחמים ולקציני המודיעין ולתיאום בין ההנהגות במהלך המערכה, נכון להביט קדימה בעיניים מפוכחות נוכח סימני שאלה ואתגרים שעשויים להתעורר עם שקיעת אבק הקרב.
העולם של תכנון המערכה כולל עיסוק בתרגום המהלך הצבאי למעשה מדיני; מהצהרת רה"מ נתניהו שלשום ניכר כי העיסוק במתווה המדיני למערכה טרם הושלם. זהו פער בעייתי, שכן הפסקת האש איננה עומדת בוואקום, וגם שאיפת האייתוללות לגרעין אינן עומדות בדד. המדרגות הרצויות לאחר ההכרזה על הפסקת אש שברירית, צריכות בעולם מתוקן לעבור דרך החלטת מועצת הביטחון שתגדיר את פרטי הפסקת האש ועד להסכם טרילטרלי עם המעצמות, שיגדיר מחדש את כללי המשחק ומנגנוני הפיקוח החודרניים (JCPOA "משופר").
1 צפייה בגלריה
מתקן הגרעין באיספהאן
(צילום: MAXAR TECHNOLOGIES/Handout via REUTERS , SATELLITE IMAGE ©2025 MAXAR TECHNOLOGIES / AFP)
הדיון בשאלת עומק וטיב הסכם להגבלת תוכנית הגרעין הוא פתלתל, אך המיקוד בגרעין לבדו עשוי להחמיץ את תמונת האיום. לפי חוגים במערב, טהרן שואפת להגדיל את צי הטילים הבליסטיים בשנים הקרובות לסך של מעל עשרת אלפים (!) טילים; וחותרת לייצר את טילי ח'וראמשהר האימתניים, שמתקני הייצור שלהם הותקפו במערכה. כוח קונבציונלי בסדר גודל עצום שכזה עולה כדי ההגדרה "איום קיומי" למדינת ישראל, עם וגם בלי זיווד של ראש קרב גרעיני לטיל בליסטי.
"היום שאחרי" המערכה מהווה הזדמנות ייחודית לעיצוב מחודש של תפיסת האיום, מבית ומחוץ. מבט ראשוני בתוצאות המערכה מלמד שיש לרענן את איום הייחוס הטילי האיראני. העובדה, כי "כלכלת המיירטים" הציבה סימן שאלה ביחס לעומק כושר העמידה למול איום בליסטי רחב היקף מהווה קריאה להאצת פתרונות נוספים בלייזר לטילים בליסטיים (מערכת "מגן אור" איננה מתמודדת עם איום זה) ואף לדור הבא של האיום: טילים היפרסוניים. אלה ואחרים מצריכים דיוק נוסף של ממצאי "ועדת נגל" לבניין הכוח, שגובשו טרם המערכה. מחוץ, האתגר מורכב לא פחות: יש לפעול ולגייס את בנות בריתנו במערב ולחדד את תחושת הדחיפות לטיפול באיום הטילאות האיראני, תוך הצגת הזיקה המתהדקת בינו לבין תוכנית הגרעין. שוו בנפשיכם תרחיש אימים שבו נורים לישראל (או לאירופה, עניין שיהפוך מוחשי בשנים הקרובות בהיעדר סיכול הולם) עשרות ומאות טילים בו-זמנית שבודדים מהם נושאים ראש קרב גרעיני.
לא די בגריעת יכולות בעולם הגרעין בהתבסס על הבנות מחודשות, אלא נכון לכרוך מחויבויות אלה גם לתחום הבליסטי
לפי מגילת האו"ם, חובתם של המוסדות בארגון להבטיח את השלום העולמי. המערכה הנוכחית מלמדת עד כמה איום הטילים האיראני הוא מסוכן, הרסני ומערער יציבות גלובלית מן המעלה הראשונה. על הקהילה הבינ"ל לחשב מסלול מחדש בעניין, לנסות ולהגיע להסכמות עם איראן בנושא זה, או אחרת להכביד את הסנקציות על מגזר התע"ש האיראני ולקבוע תבחינים להפעלת כוח בהינתן החרפה בתמונת האיום הטילאי. לאמור, לא די בגריעת יכולות בעולם הגרעין בהתבסס על הבנות מחודשות, אלא שנכון לכרוך מחויבויות אלה גם לתחום הבליסטי. על ישראל להתעקש על שינוי יסוד בגישה הבינ"ל לתפיסת האיום הקונבנציונלי מאיראן – אחרת, הדבר עשוי להפוך כדי איום ממשי לישראל ולחברותיה במערב.
