אם נאמץ לרגע את סגנונו של הנשיא טראמפ לשם ניסוח תגובה תמציתית לפוסט שפירסם בעניין משפט נתניהו, דומה שהביטוי ההולם ביותר יהיה "It's none of your business" – זה לא עניינך. כולנו חייבים להכיר תודה לטראמפ על הגיבוי והסיוע במלחמה; אך סיוע מדיני וצבאי לחוד, והתערבות בענייני פנים לחוד.
לא הקמנו מדינה עצמאית כדי שהפריץ ינהל את עניינינו הפנימיים משל אנו עדיין בשטעטל בגולה. זה נכון גם אם הפריץ כרגע הוא בדמות נשיא מעצמה אוהד ותומך עד מאוד (לפחות לעת הזו, בכפוף לציוץ הבא...).
אז נכון, זה לא עניינו של טראמפ, אבל זה בהחלט ענייננו. למדינת ישראל יש אינטרס עליון בסיום המשפט. האינטרס הזה קיים שנים רבות, עוד לפני המלחמות האחרונות, וללא קשר אליהן. הזמן שחולף רק מחדד אותו. המציאות שבה ראש ממשלה "מבלה" ימים ארוכים בעדויות ובהכנה להן איננה אידיאלית בלשון המעטה. במדינתנו עמוסת האתגרים זה בעייתי גם בימי שגרה, על אחת כמה וכמה בעיתות מלחמה וחירום, שכבר הפכו לכמעט שגרה אצלנו. ועדיין, בדמוקרטיה מתוקנת אי-אפשר לפטור ראש ממשלה מהדין הפלילי שבו מחויב כל אזרח, וגם אי-אפשר להוציאו ל"נבצרות מהותית" במחי החלטה משפטית שתבטל את בחירת העם. הדרך היחידה לפתרון המצב היא, אפוא, הסדר מוסכם.
מעבר לכך, גם בהיבט המשפטי "הצר", לשני הצדדים יש אינטרס מובהק בהגעה להסדר שבסיסו, מטבע הדברים, ניהול סיכונים הדדי. התביעה אמורה להבין את הסיכוי הממשי לזיכוי, למצער בעבירת השוחד, ואת המשמעות המשפטית והציבורית הקשה של תוצאה כזו מבחינתה. ההגנה אמורה להבין את הסיכון בהרשעה אחרי הליך מלא, שעלולה לגרור ענישה חמורה, כולל מאסר, אף אם ההרשעה תהיה "רק" בהפרת אמונים.
למרבה הצער, התביעה לא נענתה לקריאת בית המשפט לשקול מחדש את האישום בשוחד, וכך גם לא להצעה להליך גישור
תוצאה זו של זיכוי משוחד והרשעה בהפרת אמונים תואמת אמנם את עמדתי בדיונים במשרד המשפטים בטרם הגשת כתב האישום, אך דומני שבראייה נטולת פוזיציה זוהי גם התוצאה הסבירה המסתמנת מהתנהלות המשפט עד כה. למרבה הצער, התביעה לא נענתה לקריאת בית המשפט לשקול מחדש את האישום בשוחד, וכך גם לא להצעה להליך גישור. במחילה מטראמפ ומגורמים בימין, אינני מייחס לתביעה תפירת תיקים ומניעים פוליטיים. אני מכיר את המערכת ואת אנשיה – אין בכך ממש. מתוך אותה היכרות, אני כן מייחס את עמדת התביעה מלכתחילה לקונספציה שגויה, ואת התבצרותה הנוכחית לקיבעון, עיקשות וחוסר יכולת להכיר בטעויות.
לאלו החושבים שדווקא בתיק זה חשוב ש"האמת תצא לאור", אזכיר שלא נגלה כאן ראיית DNA חותכת ולא יצוץ עד חדש שיחשוף את זהות הרוצח או האנס. העובדות בתיקים ברורות, והמחלוקות נוגעות בעיקר למשמעותן המשפטית, כך שממילא גם לאחר הכרעה המחלוקת הציבורית תיוותר בעינה. בדרך להכרעה סופית – שטרם נראית באופק, כשאנחנו עדיין רק בערכאה הראשונה – יחלפו עוד שנים לא מעטות, והאינטרס הציבורי ימשיך להיפגע. בנטרול הסגידה לנתניהו מצד אחד והשנאה כלפיו מהצד השני – האם הצר שווה בנזק? האם החברה הישראלית, שאני מאמין כי רובה לא שייך ל"סוגדים" או ל"שונאים" האוטומטיים, צריכה להמשיך ולשאת במחיר כבד זה?
המשך הקיטוב שהתעצם במשך כל שנות המשפט נושא בחובו נזקים חברתיים וציבוריים קשים, ואינו מאפשר קיום שיח ענייני ונטול פוזיציות בסוגיות ליבה הנוגעות לחברה הישראלית
המשך הקיטוב שהתעצם במשך כל שנות המשפט נושא בחובו נזקים חברתיים וציבוריים קשים, ואינו מאפשר קיום שיח ענייני ונטול פוזיציות בסוגיות ליבה הנוגעות לחברה הישראלית. מעבר לאינטרס המובהק של התביעה ושל ההגנה, קיים אפוא אינטרס ציבורי עליון להביא לסיום המשפט. רצון טוב ומחשבה פתוחה של שני הצדדים עשויים להביא גם לפיתרון יצירתי סביב סוגיית הקלון ומועד סיום הכהונה שייגזרו כתוצאה מהסדר. ייתכן שגם הנשיא - מכוח תפקידו ומעמדו - יכול לתרום להגעה לתוצאה מאוזנת ומיטיבה עם אינטרס המדינה. הכוונה כמובן לנשיא שבירושלים, לא זה שבוושינגטון. כאמור, זה לא עניינו, זה ענייננו. וזה בנפשנו.
עו"ד נזרי כיהן כמשנה הבכיר ליועץ המשפטי לממשלה, וכיום שותף בכיר וראש מחלקת משפט ציבורי, רגולציה וניהול משברים במשרד פירון.
פורסם לראשונה: 00:00, 27.06.25
