ברכות! כל הכבוד על המעשה החשוב ומציל החיים באיראן. מי שלא מסוגל לשבח על מעשים טובים, לא ראוי שתישמע ביקורתו על מעשים רעים. נתניהו הראה שכשזה מסתדר לו פוליטית, הוא מסוגל לעשות את הדבר הנכון. ועכשיו, גְּמוֹר כבר את המלחמה בעזה והחזר את כולם! מה שלא עשית במשך יותר משנה ו-8 חודשים כבר לא תעשה. תחזיר את האומללים מהמנהרות, ובהמשך נחסל שם מחבלים בדיוק כמו בלבנון. ואם אפשר, בבקשה אל תעביר להם יותר כסף.
להיות ליכודניק חופשי זה לתמוך בראש הממשלה ובקבינט כשתוקפים באיראן, ולהתנגד כשהם מנסים להעביר חוק השתמטות. לתמוך כשתוקפים את חיזבאללה, ולהתנגד כשמוסרים נשק למחבלים. לתמוך כשתוקפים את החות'ים בתימן, ולהתנגד כשנכנעים לסמוטריץ' ובן גביר וזונחים את החטופים.
האל הטוב נתן לנו את היכולת לחשוב ולבחור בין טוב לרע. זה נכון לכל אדם, ובוודאי למי שמתיימר להיות איש ציבור. מי שאומר אמן בלי שיקול דעת על כל מה שרוצה בעל שררה, ואפילו אם הוא ראש הממשלה, הוא פשוט עבד. לכאורה, העבדוּת עברה מן העולם (לפחות מהעולם המערבי). אבל למול עינינו המשתאות, נגלית תופעה שוודאי תרתק חוקרים בתחום הנפש: אנשים בעמדות בכירות, שרים, שבוחרים מרצונם החופשי להפוך לעבדים. מה אומר לעצמו אחד כזה? "זה רק בינתיים, רק עד שאקבל את התפקיד הבא, רק עד הפריימריז..."
התבטלות בפני אדם אחר, ואפילו יהיה אדמו"ר, גורו או ראש מפלגה, מעוררת שאט נפש. בפרפרזה על האמירה האומללה בעניין קטאר: אנשים הם באמת מורכבים. אותו אדם יכול לעשות גם טוב וגם רע. מי שאחראי על איראן, אחראי בדיוק באותה מידה גם על 7 באוקטובר. לקיחת אחריות לא יכולה להיות בררנית. אי-אפשר לבחור רק את מה שהצליח ועליו לקחת קרדיט, ואת הכישלונות לזרוק על אחרים. זה מביש וזה גם לא עובד.
גם אחרי קרוב ל-40 שנות שלטון, התחושה אצל רבים מאנשינו בליכוד היא של מיעוט נרדף. זה לא חשוב שאנחנו הרוב ואנחנו בשלטון כבר שנים, המנטליות היא של נרדפים
גם אחרי קרוב ל-40 שנות שלטון, התחושה אצל רבים מאנשינו בליכוד היא של מיעוט נרדף. זה לא חשוב שאנחנו הרוב ואנחנו בשלטון כבר שנים, המנטליות היא של נרדפים. ומי ששייך למיעוט נרדף (כמו שבאמת היה בעשורים הראשונים למדינה) מְפַתח דפוסי התנהגות שִבְטיים כדי להתגונן מפני הממסד המתנכל: "את הכביסה המלוכלכת לא מוציאים החוצה, שלא יחגגו השמאלנים". אבל איפה בדיוק נכבס את הלכלוך? זה לא שיש כינוסים של המפלגה שבהם ניתן להציע עמדה אלטרנטיבית. מה אמור לעשות ליכודניק שמתנגד בכל ליבו להשתמטות, למסירת נשק למחבלים ולזניחת החטופים? חשוב שיידעו ליכודניקים רבים שגם הם מתנגדים לכל זה, שהם לא לבד. זה לא עניין מפלגתי אלא לאומי, ולא מעניין אותי מה זה עושה לשמאלנים. ובכלל, קשה להאמין שדווקא לנתניהו יש משהו נגד הוצאת כביסה החוצה.
נאמנות איננה עבדות, בלבלתם בין השתיים. נאמנות של איש ציבור צריכה להיות ראשית למדינה, לערכיו ולאידאולוגיה שלו, ורק בסוף לאדם, אם הוא מייצג את אלה. עבדות היא בדיוק להפך: השתעבדות לאדם מסוים ורק אחר-כך כל השאר. אתם אינכם נאמנים, אתם עבדים. מכרתם את נשמתכם בשביל תפקיד, ועשיתם עסק טוב - היא ממילא לא שווה הרבה.
ליכודניק חופשי אוהב את הליכוד, אבל אוהב את המדינה יותר.
