האם היה משפט שגרם נזק גדול יותר לחברה הישראלית ממשפט נתניהו? האמת, כן: משפט קסטנר. ב-1954, בהחלטה הרת אסון, הגישה המדינה תביעה על הוצאת דיבה נגד אחד, מלכיאל גרינוולד, בגלל עלון נידח שכתב על פרשה טעונה מהשואה. החלטה רעה: התביעה נפלה לידי שופט חסר אחריות, פרקליט חסר מצפון ועיתון חסר עכבות. הייתה מהומת אלוהים. בסוף קסטנר נרצח.
משפט נתניהו לא עלה בינתיים בחיי אדם: השבח לאל על חסדים קטנים. חשבון הנזק הוגש בסעיפים אחרים: פגיעה אנושה במעמד מערכת המשפט; כהניזציה של המערכת הפוליטית; פילוג פנימי עד לסף מלחמת אזרחים. עכשיו מאיים המשפט להפוך את ראשי זרועות הביטחון לגלריה של סריסים פוליטיים ואת המדינה כולה לרפובליקת בננות.
לא ייאמן? ייאמן.
היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, התייסר קשות לפני שהגיע להחלטה. צריך לומר את זה לזכותו. היה לו תיק ברור ולא נורא מרשים - תיק 1000; היה לו תיק מרשים אבל גבולי - תיק 4000; והיה לו תיק לא ברור ולא מרשים, אבל מחזק בעצם קיומו את תיק 4000 - תיק 2000. כל התיקים הצביעו על התנהלות פסולה, מבישה, מושחתת, שמצדיקה הרחקה ציבורית של נתניהו מתפקידו. רק אחד מהם הצביע בבירור על התנהלות פלילית.
משפטנים יכולים לומר בפשטות: אם יש ראיות ויש סיכוי סביר להרשעה, חייבים להגיש כתב אישום. אבל כשמדובר בראש ממשלה לכל החלטה יש השלכות. זה נכון במיוחד לגבי ראש הממשלה הנוכחי, שנהנה מבסיס רחב של תמיכה בציבור ושנחוש להיאחז בכיסאו בכל הכוח, בכל מחיר. חשבתי אז שנכון היה להסתפק בתיק 1000, ולהסתכן בכך שחלק מהציבור יאמין לשקר שמדובר בחמגשיות, בבובות של באגס באני. לפעמים כל המוסיף גורע. מנדלבליט בחר ללכת על כל החבילה.
ההיגיון המשפטי היה צריך להוליך לעסקת טיעון. זה גם מה שפרקליטיו של נתניהו ניסו לטעון באוזנינו, העיתונאים, וגם באוזניו. אבל נתניהו לא התרצה, וגם המפגינים נגדו לא התרצו. הנאום שנשא במסדרון בית המשפט המחוזי בירושלים בפתח משפטו היה קריאה ברורה ומחייבת למלחמה. זה מה שביקש וזה מה שקיבל.
המשפט היה לפארסה
דיונים שאין להם סוף, דחיות מוצדקות ומפוברקות, הצגות כזב לתקשורת, אובדן שליטה של השופטים, התנהגות אדנותית של הנאשם ופרקליטו. המודל הוא דונלד טראמפ, שהתנהג בבתי המשפט לא כנאשם אלא כמי שעומד מעל לחוק. ואכן, מיד לאחר ניצחונו בבחירות בוטלו כל האישומים נגדו: הוא זכה בחסינות רטרואקטיבית. הראיות הרשיעו, הקלפי טיהרה. לתוצאה הזאת מייחל גם נתניהו.
טראמפ כמו טראמפ: הוא לוקח את כללי המשחק, מביא אותם עד לקצה ואז בועט בהם. הציוצים שלו בעניין משפט נתניהו דורסים ברגל גסה 77 שנים של ריבונות ומערכת משפט עצמאית
ההתערבות של טראמפ בהליך המשפטי לא צריכה להפתיע אותנו. ממשלים אמריקניים התערבו בפוליטיקה הישראלית מאז קום המדינה. ג'יימס מקדונלד, הנציג הדיפלומטי הראשון של ארצות הברית בישראל, המליץ לבית הלבן לאשר לישראל הלוואה בת 100 מיליון דולר - סכום אדיר בתקופה ההיא - גם כדי להציל את ישראל הצעירה ממחסור וגם כדי לעזור לבן-גוריון בבחירות. מקדונלד חשד בבגין ובתומכיו שהם תומכים בחשאי בברית המועצות. הבית הלבן של קלינטון עמל לשכנע חברים בסיעת ש"ס לתמוך ברבין, בוש האב נקם את נקמתו בשמיר, בוש הבן ביקש לעזור לאולמרט, ועוד ועוד. אשר לממשלות ישראל, גם הן התערבו בכל הזדמנות בפוליטיקה האמריקנית: לאינטימיות יש מחיר ויש תמורה.
טראמפ כמו טראמפ: הוא לוקח את כללי המשחק, מביא אותם עד לקצה ואז בועט בהם. הציוצים שלו בעניין משפט נתניהו דורסים ברגל גסה 77 שנים של ריבונות ומערכת משפט עצמאית. מי שלא מכבד את ישראל ואת חוקיה לא יכול לכבד גם את ראש הממשלה הנבחר שלה. במקום ברית בין דמוקרטיות טראמפ מבקש לכונן ברית בריונים.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזיחבר הכנסת רוטמן, שמבין משהו בבריונות, היה הראשון שתפס שיש בעיה: מי שנותן היום פקודה לבטל משפט בישראל יכול לתת מחר פקודה לסגת מעזה. הוא קרא לאמץ את המסקנה של טראמפ, אבל לא לקבל את סמכותו.
אתמול התייצבו בבית המשפט ראש המוסד וראש אמ"ן. הם ביקשו לשכנע את בית המשפט שנתניהו עסוק מכדי לעמוד בחקירה נגדית השבוע. האירוע היה מטריד: הוא הוליך אותנו עוד צעד למחיקת הקו בין שירות לממלכה לשירות למלך. ספק אם ראש שב"כ המתפטר רונן בר היה מתנדב למהלך כזה.
נוכח הפארסה המתמשכת צצים מחדש הקולות שדורשים עסקה. אהרן ברק, פעם אויב הביביסטים, פעם הפיקסר שלהם, נקרא שוב להציל את המולדת. יש לו כוונות טובות - אין לו כלים. נתניהו לא רוצה עסקה ולא צריך עסקה. למה הוא צריך עסקה כשכולם עובדים בשבילו?
