תקדישו דקה ותתרכזו בתמונה מההפגנה שלשום מול חטמ"ר בנימין. זאת תמונת ההפסד במלחמה, והיא משפילה ודוקרת לא פחות מתמונות הפלישה לנגב המערבי ב-7 באוקטובר.
במרכז התמונה נראה שלט גדול ובולט, עליו נכתבו רק שתי מילים, בשחור דהוי אך מספיק ברור: המג"ד בֹגד. השלט הוכן ידנית, כמו בהפגנות האותנטיות, של פעם. זה לא שלט שיצא ממכבשי דפוס של מכונת רעל. מנסחיו אינם מהשוליים, ובקיאים בעברית צחה: הם ניקדו אותו לעילא ובחרו בכתיב חסר. במשך שעה ארוכה הם ציירו את צמד המילים בגופן עבה. היו להם כל כך הרבה דקות להתחרט, להחליף את המילה השנייה לפחות, במילה ביקורתית שקשה לעיכול, אך עדיין במתחם הלגיטימיות.
זה היה השלב הרגוע בהפגנה, שהמשטרה איפשרה, מול כותלי בסיס מפקדת חטמ"ר בנימין. שני הגברים שמחזיקים את השלט לא זוהו. פניהם הוסתרו על ידי השלט, בגלל זווית הצילום, ולא כי התביישו בתוכנו. הם נראים כמו בחור צעיר ועוד אדם בוגר, ולא אפול מהכיסא אם יתברר שמדובר באדם מן היישוב. אב לילדים, נורמטיבי, משלם מסים, אולי מילואימניק בעצמו. מכיני השלט הקלו עליו ועל חברו וחתכו אותו כך שיהיה להם קל להרים אותו גבוה, שאיש לא יפספס: המג"ד בוגד. האקט הזה הוא סכין בלב ומחריד פי כמה ממה שאירע שם שעה לאחר מכן, בניסיונות לפרוץ לבסיס החטיבה, לתקוף שוב חיילים ושוטרים, להשחית עוד רכבים צבאיים ואף לשרוף מתקן ביטחוני קריטי בקרבת מקום.
המג"ד מהשלט הוא סגן-אלוף במילואים ג', מגדוד הבית של חטמ"ר בנימין. הוא מגן על הגזרה הזו, 25 דקות נסיעה מביתו שלו. את שם היישוב שבו הוא גר התבקשתי על ידי צה"ל לא לפרסם, בטח לא את שמו, ולא כדי למנוע את הסתבכותו בהאג או כי הוא נושא בתפקיד מסווג: בצבא מפחדים שהמפגינים האלימים ינקמו בו או במשפחתו. הוא לא נלחם בעזה ולא נכנס ללבנון, ואת כל זמנו, מרצו וחייו מאז 7 באוקטובר (ובמקרה גם בחודשיים שקדמו לפרוץ המלחמה) הקדיש להגנה אך ורק על תושבי ארץ בנימין, כשהוא מסכן את חייו וחיי פקודיו גם למען אותם "גבעונים" שחנקו בשישי בלילה את קשר הסמח"ט, חייל בן 20, שניסה למנוע מהם, לשווא, לפנצ'ר בסכין את גלגלי ג'יפ החפ"ק. באחריותו של סא"ל ג' לסכן את חייו למען אלו שהיכו אותו באגרופים בצלעותיו, בערב שבת.
רבים בצה"ל נדהמו מהתמיכה בפועל של שר הביטחון לענייני איו"ש, בצלצל סמוטריץ', שהגדיר במוצ"ש דווקא את התנהגות הלוחמים כ"חציית קו אדום שראויה לבירור מעמיק ומסקנות אישיות", משל יש להדיח את קציני המילואים הללו, אם וכאשר
בחודש האחרון, ג' הוביל מבצע "משך" שיזם בכפרים העוינים ביותר בגזרה, נגד קבוצות טרור פלסטיני שניסו להרים את ראשן. העייפות ניכרה בעיניו במשך יממות שלמות של מבצע, עד לכאב הראש החדש: הקמת מאחז חדש ובלתי-חוקי, על אדמה פלסטינית פרטית, ליד בסיס חיל האוויר "בעל חצור". כמו חתול ועכבר, הוא נאלץ לפנות שוב ושוב את המאחז, במשימה, "מתסכלת", לפי מפקדיו, שלא הוא בחר ולא הוא יזם. "ובסוף גם המציאו שקר כאילו פתח באש, עם תרמילים ישנים שצילמו על האדמה", מתאר קצין בכיר, בשר מבשרה של הציונות הדתית, "ובסוף גם כינו אותו ברשת רוצח. אני מתבייש".
סמוטריץ' הדהים
אותו קצין ותיק, כמו רבים בצה"ל, נדהמו מהתמיכה בפועל של שר הביטחון לענייני איו"ש, בצלצל סמוטריץ', שהגדיר במוצ"ש דווקא את התנהגות הלוחמים כ"חציית קו אדום שראויה לבירור מעמיק ומסקנות אישיות", משל יש להדיח את קציני המילואים הללו, אם וכאשר. צריך לקרוא פעמיים ולהאמין שזה לא פייק. הקצין הבכיר היטיב להגדיר בשיחות סגורות את התהליך הנורא שעברה החברה הישראלית בשנתיים האחרונות, ולא פסח גם על ההתיישבות: שלשום הוא נזכר בתקרית דומה מלפני כשנתיים, אז הותקפו בצורה דומה לוחמי גדוד 12 של גולני, בשומרון. גם אז נפצע יהודי מתגובת הלוחמים שחשו איום, אבל אז אף מנהיג בימין ובהתיישבות לא חיכה ולא גימגם, והלוחמים קיבלו גיבוי. אז עכשיו המציאות השתנתה, ובפיקוד המרכז עושים לילות כימים, במעבדות הזיהוי הפלילי ובהצלבת עדויות, רק כדי להוכיח שלוחמי המילואים ומפקדיהם בשטח לא משקרים. דבר כזה לא היה. הזיה.
לכך נוספה סימטריה מסוכנת ומתקרנפת, תחת המונח המעוות "עימות", בין לוחמי צה"ל למחבלים יהודים. שב"כ מפחית מעורבות בחקירות אירועים כאלו או במניעתם, לאחר ששר הביטחון כ"ץ בלם בתחילת השנה את צווי המעצר המנהליים נגד חשודים יהודים, שחמושים ביכולות מתחכמות לחמוק מדין ובתמיכה פוליטית ענפה. מול התופעה המתגברת נותרו כמה קצינים מתוסכלים מאוגדת איו"ש, מעט שוטרים וחוקרים ממחוז ש"י – שכפופים לשר ביטחון לאומי ושר ביטחון לאיו"ש, שעברם בתחום ומדיניותם בהווה ברורים לכל "גבעון".
