לפני 20 שנה, בימים הראשונים של יולי 2005, הושלמו ההכנות למימוש "תוכנית ההתנתקות" של ראש הממשלה דאז אריאל שרון, היא התוכנית ליציאה מלאה של ישראל מרצועת עזה הכבושה, כולל פינוי כל 22 היישובים היהודים. קרוב ל-60% מיהודי ישראל תמכו אז במהלך שמועד ביצועו נקבע ל-15 באוגוסט 2005.
לקראת הנסיגה הוכנו בבנק העולמי ובארגוני סיוע בינלאומיים מיזמים להשקעות בתשתיות תקשורת, אנרגיה, תחבורה והשכלה ברצועה. התוכניות כללו אזורי סחר חופשי, תיעוש מואץ, פיתוח חקלאי מתקדם, בניית נמל ים ושדה תעופה, וקידום לימודי טכנולוגיה עילית.
הפינוי עצמו עבר במידת אלימות מרוסנת מאוד, להפתעת הכל. לא נפער קרע חסר תקנה בעם - אך גם לא התממשו החלומות באספמיה על "סינגפור בעזה". כבר בחודשים הראשונים לאחר ההתנתקות השתלט חמאס על החממות ובתי הגידולים והפך אותם למחנות אימונים לטרור. הרשות הפלסטינית, לכאורה הממשלה הריבונית בעזה, שקעה בסכסוכים פנימיים שרק הגבירו את כוחו והשפעתו של חמאס.
כחמישה חודשים לאחר ההתנתקות עבר שרון אירוע מוחי שני חמור וחדל לתפקד. בהיעדר שרון, שראה בשלום עם הפלסטינים את "משימת חייו", כפי שאמר בנאומו ההיסטורי בעצרת הכללית של האו"ם, הצמרת הפוליטית הישראלית הפסיקה להתעניין במתרחש ברצועת עזה, וביוני 2007 התבוננה באדישות ואפילו בסיפוק מסוים בכיבוש המהיר והאלים של חמאס את הרצועה. ישראל הגיבה על האירועים בהטלת סגר מתעתע; שם נולדה הקונספציה השגויה שלפיה ניתן לרסן ולאלף את ארגון הטרור באמצעות החמרות והקלות בעוצמת הסגר ובכניסת כספים לרצועה.
למרות טבח 7 באוקטובר והחודשים הארוכים של לחימה מתישה, אותה קונספציה ממשיכה להתקיים אצל מקבלי ההחלטות
למרות טבח 7 באוקטובר והחודשים הארוכים של לחימה מתישה, אותה קונספציה ממשיכה להתקיים אצל מקבלי ההחלטות. ממנה נגזרות התוכניות לניהול ישראלי את חיי 2.2 מיליון פלסטינים בעזה, ניהול שמשמעותו שליטה אימפריאלית בחבל ארץ מהעניים, הצפופים, המיואשים והאלימים בעולם. רעיון מטורף.
20 שנה אחרי ההתנתקות, פרק זמן של דור, צריך להפנים מחדש את תפיסת היסוד של אריאל שרון: ישראל לא תוכל לכפות בכוח נוכחותה את המשטר הרצוי לה (איזה בדיוק?) על העזתים. לכן לא נותר לנו אלא לסגת מהרצועה נסיגה מלאה, תמורת שחרור כל החטופים ויצירת אזור חיץ ("פרימטר") לאורך הגבול בינה לבין ישראל. בלי תוכניות מופרכות ומסוכנות להזזת אוכלוסייה ובלי להקים ממשל צבאי בחלק מהרצועה. חמאס רוצה לשלוט בה אחרי נסיגתנו? שינסה. שחמאס המובס והמדולדל המתחבא במנהרות, יביא תקציבים לשיקום הרצועה החרבה – סדר גודל של 25 מיליארד דולר. שידאג לאוכל, לינה, השכלה ובריאות למילון העקורים. ועוד ועוד.
אין סיכוי שחמאס במצבו העכשווי ייקח על עצמו את משימת השליטה והניהול של רצועת עזה ההרוסה. לא תהא לו ברירה אלא להתחנן בפני הרשות הפלסטינית וממשלות ערביות מתונות שיואילו לבוא לנהל אותה במקומו. בתמורה הן ידרשו ממנו לזנוח את מהותו הטרוריסטית.
לפני 20 שנה קיווה ראש הממשלה שרון שהתנתקות גמורה של ישראל מעזה תוביל להתפתחות זו. הוא לא הספיק לסלול את כל הדרך לשם. זה הזמן להשלימה: לצאת לגמרי מהגיהינום עלי אדמות ששמו רצועת עזה, לשחרר את כל החטופים ולהתנתק.
