"רדיפה", "גזירות" ו"פגיעה בעולם התורה" הם רק חלק מהמונחים שכיכבו אתמול בתקשורת החרדית לתיאור הזעזוע משליחת 54,000 צווי גיוס לחרדים. "אנחנו נראה ברחובות הערים החרדיות מראות כמו לפני 80 שנה", אמר המגיש יעקב גרודקה ברדיו "קול ברמה", תוך שהוא משווה למעשה בין אכיפה של החוק הישראלי במדינת היהודים לתקופות אפלות.
לא רק הגיוס לצה"ל מחלץ אסוציאציות מצמררות שכאלה: כשמוסדות החינוך החרדי נסגרו כמו כל המדינה בזמן המלחמה עם איראן, חזרו על עצמם ביטויים דומים. ואם זה נשמע מוכר, זה משום שכך דיברו גם על המאבק סביב פתיחת המוסדות בניגוד להנחיות בתקופת סגרי הקורונה. הלשון החריפה והריצה להשוואות מקוממות יושבות על יסוד חינוכי עמוק בחברה החרדית.
בין חתונת הענק של חסידי בעלז בלב המלחמה, לבין הלוויה המונית בקורונה או גיוס לצה"ל – יש קו מחבר. כל ילד חרדי גדל כבר מגיל הגן על סיפורי חז"ל, שבמרכזם רדיפת לומדי תורה והמאבק לקיים את הלימוד בכל מצב ותחת כל שלטון: מרבי עקיבא שראה זכות להיסרק במסרקות ברזל, דרך חבריו שקיבלו את הייסורים באהבה, המכבים שלמדו בסתר מפחד היוונים ועד אנוסי ספרד, הגזירות הקשות בתקופת הצאר הרוסי, הפחה הטורקי והשלטון העיראקי וכמובן שגם בזמן השואה.
האתוס הזה חוצה עדות שלא מסכימות אפילו על נוסח ברכת המזון. בעוד ילד חילוני וגם מהמגזר הדתי-לאומי שומע על הסיפורים הללו בשיעורי היסטוריה ושם הם נשארים, בחינוך החרדי מדובר בחלק בלתי נפרד מהדנ"א, מתוך תפיסה שבכל רגע העבר יכול לחזור על עצמו.
הצעקה שמדובר באנטישמיות תגיע מהר יותר מהרף עין ותעמיד את הקרב בסיטואציה המוכרת: טובים מול רעים, מכבים מול יוונים, שומרי הסף של היהדות מול אלה שבכל דור ודור קמים עליה לכלותה
לכן זה לא משנה שבישראל 2025 אין, חס וחלילה, שום גזירה שאוסרת על לימוד תורה. להפך: המדינה מחזיקה לומדי תורה בכמויות שמעולם לא היו בארץ ישראל או במדינה כלשהי. הדת מוברגת לאורח החיים באמצעות רבנות ראשית ומקומית, מערכת בתי דין רבניים שפוסקת לפי ההלכה, לצד מערכת המשפט האזרחית, הפועלת בכל רמות השלטון ומיוצגת בכלל המוסדות. זה לא מפריע לחרדים רבים למצוא בכל הזדמנות דמון חדש ולחבר אותו לשרשרת הדורות של אויבי התורה, מפרעה ועמלק ועד סטלין. מי שחושב שזאת רק נחלתם של זרמים המתנגדים לציונות, לא מבין עד כמה התופעה מושרשת: גם חרדים מהמיינסטרים, כביכול, ייגררו במהירות לטיעונים מהסוג הזה, ולא משנה אם הדיון הוא גיוס, סבסוד מעונות, שכר הגננות החרדיות, רפורמת "אופק חדש" וגם מעצר מפגינים חרדים. הצעקה שמדובר באנטישמיות תגיע מהר יותר מהרף עין ותעמיד את הקרב בסיטואציה המוכרת: טובים מול רעים, מכבים מול יוונים, שומרי הסף של היהדות מול אלה שבכל דור ודור קמים עליה לכלותה.
חקיקה יכולה בהחלט לעשות צדק נגד מי שלא מתגייס, וייתכן שהקפאת תקציבים תביא עוד צעירים לבקו"ם. אך התפיסה העמוקה הזאת לא תיעלם בגלל חוק, בין אם יקראו לו "חוק גיוס" או "חוק השתמטות".
