אביגדור ליברמן לא חוזר בו מהאמירה שחיילים במלחמה נהרגו על "מזבח שימור הקואליציה". הוא גם לא היחיד שמהדהד את האמירה הזו. אמנון אברמוביץ' קרא למלחמה "מלחמת שולל". בן כספית האשים את סמוטריץ' שהדם על הידיים שלו ויאיר גולן אמר שאנחנו הורגים תינוקות כתחביב. רענן שקד כתב אתמול על כך שחטופינו נרקבים ללא סיבה מוצדקת, שחיילינו נשלחים לקרב כי מושכים את הזמן. כל אלו ואחרים מהדהדים למעשה את המחשבה שהמלחמה הזו אינה מוצדקת, שחיילים נופלים בקרב ללא סיבה מיוחדת ושמדינת ישראל נמנעת מלהוציא את החטופים משבי חמאס כי זה לא מספיק חשוב לה. העובדה שהם מרשים לעצמם להתבטא כך אחרי 7 באוקטובר מעידה לא רק על חוסר רגישות כלפי המשפחות השכולות ומשפחות החטופים, אלא גם על העובדה שאותה קבוצת אנשים לא למדה דבר מ-7 באוקטובר ועד היום והם מוכנים להעמיד את כולנו באותה סכנה בה היינו לפני כן.
את אותן אמירות בקונסטלציה כזו או אחרת אנחנו יכולים להוציא מהארכיונים של אירועים אחרים בהיסטוריה של מדינת ישראל. לפני הנסיגה מלבנון אמרו לנו שחיילים נהרגים סתם. במקום לשפר עמדות בתוך לבנון דחפו אותנו לוותר ולסגת. זה עלה לנו בגידול של חיזבאללה מארגון סביר למפלצת. כמות החיילים שמתו בלבנון במלחמה האחרונה גדולה יותר מכמות החיילים שמתו בשנה בממוצע בלבנון בזמן השהות שם. אבל היו מי שצעקו "חיילים מתים סתם". הם ייקחו אחריות על מי שמתו שם אחרי הנסיגה?
על ההתנתקות אמרו שחיילים צריכים לשמור על כמה מאחזים של מטורללים. רק שאם עדיין היינו בגוש קטיף וחיילים היו שומרים על "המטורללים", יכול להיות שחמאס לא היה עולה לשלטון, שהייתה לנו יותר אחיזה ברצועת עזה, יותר מודיעין מעזה ופחות נרצחים ב-7 באוקטובר וחיילים שנפלו בקרבות ביום הטבח ומאז כי מי שהפחידו אותנו אז מנסים להפחיד אותנו גם היום. הם ייקחו אחריות על מי שנטבחו, נאנסו, נשחטו ונרצחו כדי ש"חיילים לא ימותו סתם"?
הם שלא רואים
כל מי שמעלה היום את הדברים האלה על שפתיו אומר שהמלחמה היא תוצר פוליטי - אבל הם הפוליטיים. הם שלא רואים את הצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל במלחמה החשובה ביותר מאז הוקמה המדינה. חמור מכך - הם משתמשים בלוחמים בעזה כדי לתת תימוכין לשאיפות הפוליטיות שלהם שקודמות לאינטרסים של מדינת ישראל.
נוה דרומי צילום: איליה מלניקובמילא היו אומרים, הביקורת שלנו היא על כך שהמלחמה לא מנוהלת נכון. כמו שבלבנון היו צריכים למקם את הכוחות אחרת ברצועת הביטחון, כך בעזה אולי צריך לחשוב מחדש על שיטת המלחמה. למשל. מילא היו אומרים שצריך לעבור לממשל צבאי שבו ישראל משתמשת בזיכרון הארגוני שלה כדי לנהל את האוכלוסייה העזתית במינימום הנדרש דרך ראשי שבטים וחמולות והרחקת החיילים. אבל אף אחד ממי שמעביר את הלך הרוח של מלחמת שולל לא מעביר את המסרים לעיל.
הם דבקים בסיסמאות הישנות שהובילו אותנו ל-7 באוקטובר. הסיסמאות שחילחלו לצבא, הסיסמאות שהשפיעו על הפוליטיקאים ועל ראשי ממשלה מאריאל שרון ועד נתניהו לפיהן צריך כמה שיותר להימנע ממלחמות כי "הציבור לא יעמוד בזה". אבל הם אלה שלא עומדים בזה ולא מהסיבות הנכונות - רק משנאה פוליטית. הם קוראים לזה מלחמת שולל, אבל הם מנסים להוליך אותנו שולל, יש מלחמות קדושות יותר מאשר המלחמה בנתניהו? לא אם תשאלו אותם.
