במשך 471 ימים הוחזקה דורון שטיינברכר (31) בתנאים קשים במנהרות חמאס. לפני חצי שנה בדיוק היא שוחררה בעסקה, ביחד עם חברתה מכפר עזה אמילי דמארי ועם רומי גונן. עכשיו היא מספרת לראשונה על רגעי החטיפה, ההתמודדות עם החזרה לארץ והכעס הגדול על כך שחטופים אחרים עדיין נתונים בשבי חמאס.
"כשאני כאן בדירה, אני נזכרת פתאום ברעש החלון כשפתחו אותו המחבלים", היא שחזרה השבוע במהלך ביקור בדירתה בשכונת דור צעיר בכפר עזה, ומספרת לראשונה כיצד בדיוק נחטפה: "ידעתי שהמחבלים מתקרבים והסתתרתי מתחת למיטה. ואז, תוך כדי שאני מדברת עם אמא, אני שומעת שהם בדלת, צועקים 'איפתח אל-באב!' אני אומרת לאמא שלי 'הם פה' ואז אני שומעת את ה'פק' של החלון, ומבינה שהם נכנסו. מתחת למיטה שמתי שני סלי כביסה על הראש כדי שלא יראו את השיער שלי.
"מחבל נכנס לחדר השינה, מסתובב ואומר לחבר שלו 'אין פה אף אחד'. הם יוצאים - ואז חוזרים, מבינים שחייב להיות פה מישהו כי מישהו השעין את המקרר על הדלת. הם ירו על המיטה. זה פיספס לי את הראש. ואז הם מרימים את המזרן וקולטים שאני למטה. אני מרימה ידיים ולוקחים אותי ארבעה מחבלים החוצה. הם תפסו אותי מהיד, העלו אותי על מדף ויצאנו דרך החלון. תראי, הנה מפתחות הרכב שלי. הם לא לקחו אותו אפילו, רק חירבו אותו. מישהו שם היה מאוד עצבני על הרכב".
מה את מבינה כשהמחבלים מובילים אותך החוצה?
"אני מבינה שאני נחטפת לעזה ושהלוואי שלא ירצחו אותי. אני מנסה להתנגד כדי לעכב את הזמן, שיבוא מישהו, אבל לא היה מי שיבוא". דורון המשיכה לשחזר: "בשלב מסוים הם מכניסים אותי לטויוטה שלהם. אני באמצע, אחד מכל צד, שניים מקדימה. עושים איתי סלפי של 'הצלחנו'. בדרך לעזה אני פשוט עושה סוויץ' במוח, מכבה את עצמי ואומרת 'טוב, אין לך כבר מה לעשות עם זה. לא משנה מה, רק תחיי, רק תשרדי. שיעשו מה שהם רוצים, כמה שהם רוצים. לשרוד זה הדבר היחיד שהיה לי בראש".
את מרגישה שורדת?
"לא. אני לא יכולה לשמוע את המילה הזאת. לא זו ולא 'גיבורה'".
למה?
״כי לא התגברתי על שום דבר. לא ניצחתי שום דבר. חייתי. ובמקרה אני חזרתי הביתה כי נולדתי אישה. וגלי וזיוי ברמן, שנחטפו בדיוק מאותה שכונה שלי, לא חזרו".
מישהו מהממשלה ביקש לפגוש אותך?
"לא. אבל גם, מה זה יעזור? אם היית אומרת לי שלפגוש את א', ב', ג' יחזיר אותם הביתה, עכשיו הייתי פותחת את הפצעים הכי מוגלתיים שלי ושמה אותם על השולחן, רק כדי שיבינו ויחזירו אותם. אבל זה לא יעזור. לא סתם נסעתי עד טראמפ".
יש לך תקווה שהם יחזרו?
"בשבי לא הייתה לי תקווה ובסוף חזרתי, אז אני חייבת. לא יכולה להיות מציאות שבה הם לא חוזרים. תכף זה שנתיים. זה לא הגיוני הדבר הזה. מגיע להם לחזור ולשקם את עצמם. אני יצאתי אחרי 471 יום. עברו מאז כמעט 200 יום והחטופים עדיין שם. זה הזוי בעיניי. באיזה עולם אנחנו חיים שזה עדיין ממשיך? אני לא יכולה להכיל את זה. כשאני שומעת כל מיני אמירות בא לי לתלוש את השערות. מה, אתם לא שומעים אותנו?! אנחנו צועקים, אנחנו היינו שם, אנחנו אומרים לכם מה קורה. למה אף אחד לא מקשיב?"
המתנגדים לעסקה טוענים שאם ישחררו את המחבלים, אירוע כמו 7 באוקטובר יקרה שוב.
"אין בעיה. בואו נוציא אותם קודם ואז נתעסק בכל מה שצריך להתעסק. אין מטרה יותר חשובה מלהחזיר אותם. אנחנו תרבות ודת שמקדשות את החיים. צריך להחזיר אותם קודם הביתה. תעשה מה שאתה חושב לנכון, באמת. אבל בואו נחזיר אותם קודם. מה הם אשמים? מה אנחנו אשמים?"
הראיון המלא עם דורון שטיינברכר יתפרסם מחר במוסף "7 ימים".
פורסם לראשונה: 00:00, 17.07.25
