יותר ויותר מעצבי דעת קהל טוענים שהמלחמה בעזה הינה "מלחמת שולל", שלוחמינו נופלים בה "לשווא" ושחבריהם ימשיכו לשקוע ב"בוץ העזתי" על "מזבח אינטרסים זרים של ראש ממשלת ישראל". לא במקרה נעשה שימוש במושגים שמחוברים בתודעה הישראלית הקולקטיבית למלחמת לבנון הראשונה. המטרה ברורה: להביא ליציאה מוחלטת מעזה בדומה לנסיגה לפני 25 שנים מלבנון.
לטובת זאת, נתניהו מלוהק בתפקיד בגין שמובל בידי שותפיו תאבי הכיבוש, בצלאל סמוטריץ' הוא הגרסה הדקיקה (תרתי משמע) של אריק שרון כנציג אותם שותפים שמפנטזים על שיבה לגבולות ההבטחה האלוהית בתורה, והפודרה העזתית היא תחליף זול לבוץ הלבנוני.
מכאן גם מגיע השימוש במונח "מלחמת שולל". במלחמת לבנון הוא נולד כשנה לאחר פריצתה כדי לספק סולם לירידה מעץ התמיכה בה בראשיתה על ידי האליטות שהתנגדו לבגין. מונח זה מלמד לכאורה שהתומכים הנלהבים בראשית המבצע לא טעו, אלא הוטעו על ידי שרון כשהאמינו לתרמית "40 הקילומטרים" שלו. משזו התגלתה, מיהרו לבטל את תמיכתם ולתבוע נסיגה מוחלטת.
אסור להסכים
הגילויים שנאספו בחלוף השנים ושהפריכו הן את טענות השולל והן את טיעוני השווא לגבי המלחמה ההיא לא באמת שינו. לא העובדה ששרון לא כיזב כשטען שבגין היה בקיא בתוכנית כינון ממשלה ידידותית בלבנון למן ההתחלה, ולא ההבנה שהדם לא הוקז לשווא כי המלחמה רשמה הישגים אסטרטגיים משמעותיים מאוד – כמו הפגיעה הקשה בצבא הסורי וחיסול הפתחלנד בדרום לבנון. בציבוריות התקבעה התפיסה שכך היה, ועל בסיסה נבנה כעת סולם חדש לסייע לירידה מעץ התמיכה המוחלטת ביציאה למלחמה בעזה לאחר טבח 7 באוקטובר. זה בדיוק מה שמבקשים המשתמשים במונחים אלה לעשות לגבי המלחמה הנוכחית ולכך אסור להסכים.
הישגי צה"ל בעזה מרשימים בכל קנה מידה שהוא. מומחים צבאיים טוענים שמעולם לא נצפו הישגים כאלה בלוחמה אורבנית בשטח כה צפוף עם תת-קרקע כזה ובתנאים כמעט בלתי אפשריים
הישגי צה"ל בעזה מרשימים בכל קנה מידה שהוא. מומחים צבאיים טוענים שמעולם לא נצפו הישגים כאלה בלוחמה אורבנית בשטח כה צפוף עם תת-קרקע כזה ובתנאים כמעט בלתי אפשריים (כמו הרצון לא לפגוע בחטופינו והכורח להתחשב בדרישות ממשלים זרים וארגונים בינ"ל).
ביטול הישגים אלה כדי להביא לסיום המלחמה דומה – ושוב, לא במקרה – לאופן שבו נתפסת מלחמת לבנון הראשונה עד היום. מלחמה שכולה כישלונות אף שהיו בה הצלחות מזהירות כהפלת 97 מטוסים סורים, השמדת הטק”א ומבצע האיגוף האנכי שבצעו הצנחנים בתחילתה.
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי כל זה אינו מלמד שאסור להתנגד להמשך המלחמה בעזה. אני, למשל, סבור שחייבים להפסיק את המלחמה בעזה, למרות הישגיה ואף שלא כל מטרותיה הושגו, כדי להשיב הביתה את כל החטופים שמוחזקים בעזה. נדמה לי שגם צודקים הטוענים שהשחיקה של אלו שנלחמים קרוב לשנתיים ימים במלחמה כה מורכבת מצדיקה את סיומה לטובת חידוש הכוחות ומילוי המצברים. יש טעמים נוספים לסיום המלחמה כעת, אבל גם כשעושים זאת יש לדייק שהסיום אינו משום שהתברר שהולכנו שולל או כי לא נאספו די הישגים שיצדיקו "המשך הקזת הדם", אלא בדיוק להפך: משום ההישגים הרבים אנו יכולים לסיים עכשיו את המלחמה בעזה, להשיב החטופים ולהתחזק לקראת הסבב הבא בעזה שהלוואי והוא יצליח לא להשאיר מחרבות אויבינו חרב אחת ראויה לשימוש.
