בין י"ז בתמוז לתשעה באב ישנם שלושה שבועות חמים, שהימים בהם הם הארוכים והמוארים ביותר בשנה. שלושת השבועות האלו הם ימי בין המצרים, ימים שהביאו איתם לאורך שנות ההיסטוריה צרות שהובילו לחורבן והרס שעם השלכותיו אנחנו מתמודדים עד היום.
מכיוון שציר הזמן היהודי הוא ציר מעגלי שחוזר כל פעם אל אותן הנקודות אך מתקדם מעלה, שלושת השבועות האלו ממשיכים להוות זמן עם פוטנציאל נפיץ גם היום.
כשהשמש מאירה במלוא עוצמתה קשה להתעלם מדברים, וכשכל כך חם אז הכל גם ככה רגיש ובוער. לאורך ההיסטוריה של עם ישראל היו תמיד מאבקים פנימיים סביב נושאים נפיצים, והם היו לא פחות משמעותיים מאלה שנמצאים בלב הסערה היום, ככל שהנושא היה יותר משמעותי ככה המאבק סביבו היה פחות סלחני.
כשצר לנו ואנחנו מרגישים שמישהו דוחק אותנו לפינה, אנחנו מוכנים לצאת למאבק חסר פשרות ‑ כי בפינה הדחוקה קשה מאוד להתגמש. הבעיה עם לוח השנה העברי הוא שמה שהיה, יכול בקלות לשוב ולהיות, ולכן ברגעי השפל והחורבן של עמנו, קובעים חז"ל שעדיף שנשקיע את האנרגיה שלנו כעם באופן כללי, ובעיקר בשלושת השבועות האלו, באהבת חינם מאשר בשנאת חינם.
זו המלצה נהדרת ‑ אבל קשה מאוד ליישום, בעיקר כי אהבה לא באה בחינם, בשביל אהבה צריך לעבוד. קשה מאוד לאהוב מישהו שלא מחזיר אהבה, קשה עוד יותר לאהוב מישהו שתפיסת עולמו מתנגשת חזיתית בשלך. אבל העניין הוא שאין לנו באמת ברירה.
לפני קצת פחות משנתיים טעמנו את טעמו המר של החורבן ב-7 באוקטובר, מגילת איכה שקוראים בתשעה באב מלאה בתיאורים קשים שלא נופלים מהזוועות של 7 באוקטובר, גם הדמיון בין שני המאבקים הפנימיים שקדמו לשני אירועי החורבן האלו מלחיץ ובעיקר מחייב, כי דווקא לנו, שזכינו לשוב הביתה לארץ ישראל אחרי ששילמנו את מחירו הכבד של החורבן, יש אחריות גדולה יותר מאי פעם על עתיד החיים שלנו בארץ.
ימי בין המצרים מתחילים בחודש תמוז. עבודת התמוז, האליל הקדום שחדר ללוח השנה העברי, הייתה דרך בכי של ייאוש. בניגוד לייאוש שרואה רק רע, אהבת חינם מתחילה מנקודה טובה, מהיכולת לראות טוב
ימי בין המצרים מתחילים בחודש תמוז. עבודת התמוז, האליל הקדום שחדר ללוח השנה העברי, הייתה דרך בכי של ייאוש. בניגוד לייאוש שרואה רק רע, אהבת חינם מתחילה מנקודה טובה, מהיכולת לראות טוב. כשמסתכלים על המציאות בעין פקוחה וביקורתית, אפשר בקלות להתייאש, לכן חייבים עוד עין, עין שיודעת לזהות נקודות טובות ולכוון אליהן את הזרקורים. כשזה קורה ‑ הביקורת מקבלת ממדים חדשים, יש הרבה יותר סבלנות והרבה פחות מאבק, ובעיקר ‑ אין מקום לייאוש, זה התיקון של הבכי של חודש תמוז.
תמר אסרףימי בין המצרים כאן, אנחנו חשים אותם בכל מהדורת חדשות, אבל בניגוד לדיווחים מאתרי החדשות שלרובנו אין יכולת להשפיע עליהם, אנחנו כן יכולים לחפש נקודות טובות, וכשזה קורה ‑ מדהים לגלות מה מסוגלת נקודה אחת טובה לחולל במציאות.
