עם פיטוריו מראשית ועדת החוץ והביטחון, חשף ח"כ יולי אדלשטיין את הצעת החוק שניסה להוביל לשילוב חרדים בצה"ל - שכללה גם התייחסות מפתיעה וכמעט בלתי מורגשת להשפעת גיוס החרדים על שוויון הנשים בצה"ל.
לצד הרצון הלאומי לגייס את החרדים, הדיון סביב המחיר שנשים ישלמו מושתק. חמישה ימים בלבד לאחר פסיקת בג"ץ שהורה לגייס את כל החרדים ברי הגיוס ולהפסיק לתמוך בהם כלכלית, פנו שדולת הנשים, נעמת ופורום דבורה לרמטכ"ל ולראש אכ"א בבקשה להיפגש ולדון בסוגיה. "אנו שותפות לאינטרס הלאומי בגיוס חרדים לצה"ל", כתבו, אך הזהירו "ברי כי גיוס מסיבי של חיילים חרדים יחייב את צה"ל להיערכות מתאימה ובכלל זה להבטיח, שלא תהיה פגיעה בחיילות". הפנייה לא נענתה. גם בוועדת החוץ והביטחון, כשח"כ אפרת רייטן שאלה מדוע הרמטכ"ל לא נפגש עם ארגוני נשים, התשובה שהגיעה מראש חטיבת התכנון והמנהל הייתה חד-משמעית: "נשים הן לא אוכלוסיית יעד בתהליך". הגישה בישראל, גם בצבא וגם באקדמיה, היא שצריך לשלם כמעט כל מחיר כדי לשלב את החרדים - וכשהמחיר הזה הוא פגיעה בנשים, הוא בדרך כלל לא נכנס לרדאר. ההנחה האקסיומטית היא ש"בלי הפרדה מגדרית החרדים לא יבואו". במצב כזה, נשים הופכות למשוכה שיש להתגבר עליה, והדרה שלהן הופכת למחיר ששווה לשלם.
הצעת החוק של אדלשטיין הפתיעה בשל כוונותיה הטובות להגן על שוויון נשים, אבל בפועל, המנגנונים שקבעה נועדו להיכשל. ארבע נקודות מרכזיות שמדגימות זאת. ראשית, החוק המוצע קבע שנשים לא ייפגעו בשל שירותם של חרדים, אך הוראה כזו כבר נמחקה בעבר. בשנת 2017 נקבעה בפקודת השירות המשותף הוראה דומה, אלא שכעבור שנה, בשל לחצים דתיים, היא שונתה לנוסח עמום שהורה להעדיף את "כבודם ואמונתם של כלל החיילים" - על חשבון כבודן ושוויונן של חיילות. המסר ברור: אמונה דתית גוברת על שוויון. שנית, הצעת החוק קבעה שלא יצומצמו מסגרות הפתוחות לשילובן של נשים בשל פתיחת מסגרות לחרדים - אולם בפועל, זוהי הבטחה על הנייר. אם יוקמו יחידות שבהן מנועות נשים מלשרת, יהיו פחות תקנים פתוחים עבורן בתפקידי הדרכה ופיקוד נחשקים ויוקרתיים. פחות ביקוש יביא להכשרה של פחות נשים, גם אם הן המתאימות ביותר לתפקיד.
שלישית, החוק דרש מהרמטכ"ל לקבוע יעדים שנתיים להגדלת ייצוג הנשים בכל דרגות הפיקוד ולדווח עליהם, אבל לצערנו החקיקה הישראלית מלאה בהוראות דומות שאינן מקוימות. רביעית, החוק המוצע הדגיש את החובה לשמור על אורח חייהם של המתגייסים החרדים ולספק להם מסגרות מותאמות, אבל ראינו לאן זה מוביל: שלט בכניסה לבסיס חטיבת החשמונאים הכריז לאחרונה ש"הבסיס הזה הוא בסיס מגדרי, הכניסה לגברים בלבד!". השלט מדגים את האופן המוגזם שבו ממהרים לפרש במקומותינו עקרונות כמו מתן כבוד לאורחות חיים. הרי באזרחות, חיילים חרדים פוגשים נשים ברחוב או בבית המרקחת - אבל בצה"ל מבטיחים להם שירות "נקי מנשים", וכך הופכים אותן לפיגוע צניעות פוטנציאלי.
אי-אפשר להבטיח שירות צבאי נטול נשים ולשמור על שוויון מלא. כשהדרה כזו מקבלת לגיטימציה בחוק, היא תתפשט מהצבא למרחב הציבורי
אי-אפשר להבטיח שירות צבאי נטול נשים ולשמור על שוויון מלא. כשהדרה כזו מקבלת לגיטימציה בחוק, היא תתפשט מהצבא למרחב הציבורי. על צה"ל לכבד צרכים כמו תפילה וכשרות, אך לדרוש מכל חייל שמבקש לשרת להשלים עם קיומן של נשים בכל סביבה. מי שאינו מוכן לשרת עם נשים לא יגויס בכוח כי תהיה זו פגיעה בחופש הדת שלו, אך עליו לשאת בתוצאות סירובו. אין להטיל את מחיר גיוס החרדים על הנשים.
פרופ' יופי תירוש היא חוקרת בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ועמיתת מחקר בכירה במכון הרטמן. ספרה "הופרדנו כך: מורה נבוכים להפרדה מגדרית" יוצא בימים אלה בהוצאת קרן ברל כצנלסון
פורסם לראשונה: 00:00, 14.08.25
