השביתה היום היא שביתה במחלוקת. לא מחלוקת ששמורה רק לכותבי טורים או לשיחות סלון, אלא מחלוקת בין שותפים למטרת העל שלשמה כביכול מתקיימת השביתה - חזרת החטופים. זה לא סוד שבין משפחות חטופים יש מחלוקת והורים ללא מעט חטופים יצאו נגד השביתה וחלקם אף ביקשו לא להשתמש בתמונות ילדיהם. יש מחלוקת ברורה, בוהקת וקולנית שלא ניתן להתעלם ממנה.
ולא סתם השביתה הזו מזכירה לרבים את ניחוח המחאה שקדמה לטבח. גם אז היו שביתות, רק שנוספו להן מילים מחרחרות מלחמה ממש כמו יום שיבוש, יום זעם. ימים שיהיו זכורים לעד בזיכרון הקולקטיבי עם מחאת הסרבנות, איומים להוציא כסף, חסימות כבישים, שריפות כבישים וכמובן - תפילת יום כיפור שתיקשר גם היא בהלך הרוח של 6.10.2023. התפילה שלא התקיימה בגלל מחאה שהלכה רחוק, רחוק מדי.
בדיעבד, ציבור גדול שהיה חלק מהמחאה הבין היום שזה לא היה הדבר היחיד שבו הלכו רחוק מדי. חלקם באמת חששו, חלקם הופחדו לשווא, חלקם נסחפו. היה גם קל אז להתעלם מהמתנגדים למחאה. ניסו לצייר אותם כמי שלא תורמים למדינה כמו ההייטקיסטים. שהם אינם חשובים לביטחון ישראל כמו הטייסים או יוצאי מטכ״ל שעמדו בראש “אחים לנשק”. לא מוצלחים, לא מספיק חשובים, לא עליהם המדינה נשענת. אוכלי חינם.
רק שאז הגיע הטבח, והכל השתנה. והציבור כבר לא יכול לשמוע שקוראים לאלו שנופלים בהמוניהם בשדה הקרב אוכלי מוות. והבינו שגם אוחזי ה־M16 וגם מי שמטיסים F16 חשובים אבל שבסוף גולני זו היחידה שאיבדה הכי הרבה לוחמים ולא טייסת 116, ושאי־אפשר לנצח מלחמה בלי שריון והנדסה. וזה לא רק ש״גילו״ פתאום שהצבא מורכב מכל עם ישראל ולא רק מ״אחים לנשק״, אלא שגם משפחות החטופים הן תמונה של עם ישראל. משפחה מחברון ומשפחה מתל־אביב. משפחה שומרת שבת ומשפחה שאינה דתייה כלל. משפחה שחושבת שצריך להיכנע בכל מחיר ומשפחה שחושבת שלא. משפחה שתומכת בשביתה ומשפחה שמתנגדת לה. ואין שום טענה כלפי משפחת חטופים כזו או אחרת.
אחרי טראומת 7 באוקטובר, שלעד תיקשר במחאה שקדמה לה, קשה שלא לשאול שאלות ולו בשל חוסר הרצון להיגרר לתופעות או אירועים שעלולים להזכיר את אותה מחאה זכורה לרעה
פשוט נוצר מצב שאחרי טראומת 7 באוקטובר, שלעד תיקשר במחאה שקדמה לה, קשה שלא לשאול שאלות ולו בשל חוסר הרצון להיגרר לתופעות או אירועים שעלולים להזכיר את אותה מחאה זכורה לרעה. שאלות פשוטות כמו, מה התכלית? מה נשיג בשביתה כזו למעט במקרה ״הטוב״ שיבוש הסדר הציבורי ובמקרה הרע חיזוק הסרבנות של ארגון הטרור? בייחוד לאור הדיווחים על כך שחמאס לפתע מגלה גמישות, לא בגלל שאיזו מסעדה סוגרת את שעריה, אלא בגלל שהוא שומע את צה״ל דופק בשערי העיר עזה.
ומה עוד יחזק אותו? כל דבר שיחזיר אותנו ל־6 באוקטובר. תאוותו הגדולה של חמאס זה להחזיר אותנו ליום לפני הטבח. לתודעת הקונספציה, לוויתורים וכניעות. שניסוג צבאית עם כוחות צה”ל לקווי הגבול של 6 באוקטובר ושניסוג חברתית למחלוקת של 6 באוקטובר. לכיכר דיזנגוף. ולכן, כל אדם עם עצמו צריך לתהות אם הוא רוצה לתת לחמאס את הניצחון במלחמת ההתשה הזו שהוא מנהל מולנו. ובניתוח יבש של המציאות, עבור כל מי שרוצה שנחזיר את החטופים, שננצח את חמאס, התשובה ברורה והיא איננה השבתה.
