דונלד טראמפ עומד בפני רגעים היסטוריים. מחומש בדלק הכמיהה שלו להכרה עולמית והיסטורית, הוא חותר להסכמים, הוא מסיים סכסוך בן עשרות שנים בין ארמניה לאזרבייג׳אן בטקס חתימה על הסכם שלום בבית הלבן, הוא מאיץ ברוסיה ובאוקראינה לקדם הסכם שלום, ואם הדיווחים נכונים וחמאס יסכים למתווה וויטקוף החדש, הוא יעשה צעד ענק לקראת הסכם הפסקת אש לאחר כמעט שנתיים של לחימה ברצועה. בקצב הזה אנחנו נראה הרבה אפים מעוקמים בטקס בחירת פרס נובל לשלום.
רק שטראמפ הוא טראמפיזם, ובטראמפיזם שום דבר לא קורה כמו שהוא אמור לקרות, או כמו שכתוב בספר של ״המדריך להדיוט לזכייה בפרס נובל לשלום״. ההפך, טראמפ מיישם ומייצר סוג אחר של הסכמי שלום או הסכמים אחרים: הוא לא מוותר על להחזיק עלה של זית ביד אחת, אבל ביד השנייה הוא מחזיק באגרופן מפלדה. מי שלא יקבל את ההצעה שלו בטוב, יקבל את היד מפלדה על הראש.
כל ההסכמים שהוזכרו למעלה מהווים גושפנקא לצדקתו של החזק, וחוץ ממקרה ישראל, מהווים פרס על בריונות. המקרה של רוסיה שפלשה באלימות לאוקראינה ושינתה את כל הנוף הגיאו-פוליטי העולמי, הוא הדוגמה המובהקת ביותר. זלנסקי ורעיו האירופאים רצים ממקום למקום כדי לצמצם נזקים. כך גם במקרה אזרבייג׳אן-ארמניה.
בסכסוך במזרח התיכון, ישראל הייתה המדינה שהותקפה, אבל 23 החודשים שעברו מאז היוו הוכחה ברורה לעוצמה הצבאית שלה מול האויב. טראמפ, במילים כאלו ואחרות, נתן הרשאה לישראל לחסל את חמאס, עם כל התוצאות הנלוות להשמדה כזו לאוכלוסייה האזרחית, אם חמאס לא ייענה לדרישות שלו.
טראמפ לא מגביל את עצמו להסכמי שלום בדפוס ההתנהגות הזה. הוא לא ביזבז שנייה אחת של חמלה למדינות האיחוד האירופי כשהפנים עד כמה הן תלויות בו ובתמיכה שלו בברית נאט״ו להגנה על היבשת מפני התוקפנות הרוסית. טראמפ עשה שריר ומדינות אירופה פתאום גילו שדווקא יש להן הון להשקיע בביטחון ובצבאות שלהן. טראמפ עשה שריר נוסף וכל מדינות האיחוד, בריטניה ומדינות אחרות, התיישרו לפי קפריזת מדיניות המכסים שלו. יש לאמריקה גירעון מסחרי בן 39 מיליארד דולר עם שווייץ? בואו נטיל על שווייץ מכסים בשווי של 39 אחוז. מה הם יכולים לעשות לטראמפ? לשים לו תפוח על הראש? להכות בבובת וודו בדמותו?
טראמפ שובר את הכלים. הוא ישתמש בכוח אלים כדי לפייס ויכוחים אלימים ויציג שתי אפשרויות: או שאתה שומע לי, או אגרוף מפלדה. זו שפה חסרת ניואנסים, ויותר ויותר מדינות מאמצות את השפה האלימה הזו
המהלכים של טראמפ דורסניים. ככה הוא ניצח בבחירות וחזר לבית הלבן נגד כל הסיכויים ונגד כל היגיון אפשרי. טראמפ אמר: בעולם חסר היגיון, שבו הטוב הוא רע, והאמת היא שקר, אני המלך. הוא אמר וצדק. הוא נבחר על מצע ה"אנטי-ווק", ליברליות מטורפת שאיבדה את הבלמים, והוא מנהל היום את העולם באותה דרך בדיוק. אם הרעים מנצלים את הדמוקרטיה כדי לחסל את הדמוקרטיה, טראמפ שובר את הכלים. הוא ישתמש בכוח אלים כדי לפייס ויכוחים אלימים ויציג שתי אפשרויות: או שאתה שומע לי, או אגרוף מפלדה. זו שפה חסרת ניואנסים, ויותר ויותר מדינות מאמצות את השפה האלימה הזו.
אנו חיים בעולם מבלבל. גם כהורה, אתה מלמד את הילד שלך שאלימות היא האופציה האחרונה, אם בכלל. כפציפיסט, דפוס המחשבה שלך לא כולל פלדות. טראמפ הורס את המוטציה האוטופית הזו. מוכיח שהיא לא קיימת במציאות. השפה שלו היא שפת הכוח, ויותר ויותר מנהיגים ומדינות מנכסים את השפה הזו אליהם. זהו מודל אחר וחדש, ועצוב הרבה יותר, של כריית שלום.
