אם המתקפה אתמול על המגנן בחאן-יונס עשתה לכם פלאשבקים מ-7 באוקטובר, זה רק בגלל שאתם ישראלים שפצעי היום ההוא לא יירפאו אצלם כל זמן ש-20 חטופים גוססים בעזה. אם נפעמתם כמו רובנו מהפעולה ההרואית של חיילנו המצוינים מיחידת כפיר שגם הדפו וגם חיסלו שמונה מחבלים, אפשר להניח שאתם בצדק רב ישראלים גאים שישנים טוב בלילה כי יודעים שיש על מי לסמוך. אבל אם השתכנעתם בטעות מהקונספציה של ממשלת החשמונאים 2025 שהתלבשה על האירוע הסיוטי של יציאת מחבלים מפירי מנהרות ורתמה אותו למרכבת גדעון 2, סימן שהתמכרתם למלחמה כמצב קיומי.
שרי נתניהו כל כך שקועים ברדיפה אחרי ניצחון מוחלט כלשהו עד שהם לא שמים לב לנון-צדיקים שסומנו בדם חטופים וחיילים. האזכרות במלאת שנה לרצח שישה אזרחים ישראלים תוך כדי מאמצי צה"ל להצילם אינן מהבהבות לנגד עיניהם בצומת של קבלת החלטות, לא מעוררות בהם חלחלה שמא ייחתם שמם תחת רצח נוסף, ולא מזכירות להם ולו ברמז את מגבלות הכוח הקבינטי שהופקד בידיהם. אף לא אחד מהם היה שם באחת האזכרות כנציג הממשלה, אולי חששו לשמוע על הנשמות היפהפיות שהפקרנו אל מותן אחרי עינוי מתמשך וללא פרידה אחרונה מיקיריהן. יש מצב שסתם פחדו להסתכל בעיניים של הורים, אחים וחברים שרואים בהם את היד הארורה שדחפה את מחבלי חמאס לרצוח את הירש, כרמל, עדן, אלמוג, אורי ואלכס האהובים שלהם. כי מי שהצליח להגיע עד הלום כחבר בממשלת נתניהו בלי לצפות בסרט הזוועות, כבר לא יעז לצפות מקרוב בכאבם הנורא של אב ואם נקרעים מגעגוע לבנם או בתם שרק יצאו למסיבה ולא ישובו לעולם.
1 צפייה בגלריה
נתניהו, וברקע עצרת בכיכר החטופים בתל אביב
(צילום: מארק ישראל סלם, AP Photo/Ohad Zwigenberg)
ממשלת הטריק האחד ממשיכה להחזיק בידה אקדח טעון באיומים כלפי עזה, מבזבזת מהלכים צבאיים על סיטואציות מדיניות, מתעדפת טקטיקה של רעב, כאוס והשפלת אויב על פני אסטרטגיה של הסדרה ארוכת טווח שתכלול את סיום המלחמה והחזרת כל החטופים, ומתכוננת בכיף למועדי תשרי אז יחגגו חבריה סביב שולחן ערוך בזמן שחיילנו המסורים שוב ייחנקו באבק העזתי. ביד אחת שלה היא קוראת לסרבנות, מעודדת את צעיריה למות ולא להתגייס, מחבקת ומאדירה את גדולי הדור שמעלים את רף הסירוב לדרגת מתנגד משטר ברוסיה הקומוניסטית, ומטאטאת בכיף מתחת לשטיח את חובתה לאכוף את החוק לטיפול בסרבנות. בידה השנייה והבלתי רועדת בעליל היא שולחת 120 אלף צווי מילואים לאזרחים שלא יעזו לסרב ויעדיפו להיפצע או להיהרג לפני שהם משאירים את החברים שלהם להילחם לבד.
סטרוק וסמוטריץ' מאיימים בהפרש של יומיים שיעזבו את הממשלה. הם יודעים שנתניהו לא אוהב לשלם מחירים פוליטיים, גם הוא כמוהם מעדיף לשלם בחיילים ובחטופים
התוכניות לכיבוש עזה חשובות בעיניהם הרבה יותר מהתוכניות לטיפול באלפים רבים של הלומי קרב, גברים שנשלחו למאות ימי לחימה וחזרו מסוכנים לעצמם או לסביבה. עשרות המתאבדים, מאות הפונים לשירותים הקורסים של בריאות הנפש, והאלפים שכבר מסרבים, חלקם נשלח לכלא, לא מעוררים את ממשלת הגנרלים בעיני עצמם מחלומות על תמרונים וכיבושים. המחאות הגוברות של אלו שחזרו משם עם נפש מרוסקת לא מזיזות להם, וספק אם הם מכירים את מלחמתם ברשויות של הלומי הקרב שדורשים את זכותם לקבל הכרה במעמד נפרד וייחודי משאר פצועי צה"ל כמו גם טיפול ושיקום המותאם למצבם.
יוסף אשרף, בן 28 מטבריה, היה סרן במילואים ששירת בעזה במסגרת יחידת קומנדו וחילק חומוס בחינם לחיילים, אבל לפני חמישה ימים הוא פוצץ את עצמו ברימון ביער שווייץ והפך למקרה ה-17 מתחילת השנה שבו לוחם גיבור הרים ידיים מול סבל נפשי. אחרי חודשים ארוכים של הסתרה, נאלץ צה"ל לחשוף את נתוני האובדנות ולהודות בטבח הקטן שמבצעים כלפי עצמם חיילנו האומללים. אחרי מותו של אשרף ז"ל הגיעו החברים לוועדת הכנסת כדי להעיר אותה לפני ההתאבדות הבאה, אבל זה לא שלמחרת מישהו משרי הממשלה החליט לקדם בבהילות תיקון לחוק הנכים המיושן, הציע להוסיף לו סעיף שיעדכן מעט את ספר החוקים הישראלי ויתאים אותו להתפתחויות בתחום הפסיכיאטריה מאז 1959 כשנחקק לראשונה, או קבע דיון לסדר היום על תקציב נוסף ללוויות צבאיות. זה בטח לא שמישהו מיושבי הקבינט לקח ללב את החברים של אשרף והציב אולטימטום בפני החברים שלו בכנסת עם משהו כמו "בלי תקציב להקמת רשות מיוחדת להלומי קרב אני לא מצביע בעד מבצע בעזה" או "בלי שיקום מותאם בתעסוקה, בלי טיפול בבני משפחתם הראשונית, ובלי מתן הטבות בדיור אני פורש מהממשלה".
רק אלוהים יודע איך הצליחו לשכנע את הרמטכ"ל זמיר שהוא כן יכול לכבוש את עזה אחרי שהודיע להם שאין ביכולתו, אבל כל אחד יכול לנחש בקלות מה הברירות שעמדו בפניו. רמז: אורית סטרוק ובצלאל סמוטריץ' מאיימים בהפרש של יומיים שיעזבו את הממשלה. הם יודעים שנתניהו לא אוהב לשלם מחירים פוליטיים, גם הוא כמוהם מעדיף לשלם בחיילים ובחטופים.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.08.25
