לא חלקית. לא בשלבים. גם לא חלקית או בשלבים עם הבטחות להמשך, כשכולם כבר יודעים מה הן שוות. רק עסקה אחת כוללת, שבה ישובו כל 50 החטופים, החיים למשפחותיהם והמתים לקבורה ראויה. כולם תמורת הכל, כי אין דרך לתאר את המשמעות האישית והציבורית של הסלקציה הצפויה, וסליחה על המילה הקשה והקונוטציות הנוראיות שהיא נושאת עימה. אחרי 22 חודשים בשבי חמאס, כולם הומניטריים, כולם על הקצה, כולם שברי אדם. הם ומשפחותיהם, וגם הציבור הישראלי כולו.
כולם תמורת הכל, כי במציאות שנוצרה כאן אין ולא תהיה ערבות שתבטיח את ההמשך. מי שיישאר מאחור, יישאר מאחור. הדיבורים על שבויים אמריקאים שנותרו ביפן אחרי מלחמת העולם השנייה ואלו שנשארו מאחור בווייטנאם עם נסיגת הכוחות האמריקאיים, למרות העסקאות לחילופי שבויים, הם לא אגדה אורבנית. במה שנוגע לווייטנאם המספרים הרשמיים הם 1,805 (!) חיילים, שעם הזמן, כמה נוח, הוגדרו כנעדרים.
כבר 686 ימים שהעיסוק בשאלה חלקית או כוללת מלווה, או מדויק יותר קורעת, לא רק את הציבור הישראלי אלא גם את המשפחות עצמן, שכמה מהן הן שהכניסו לשיח את המילה סלקציה
כבר 686 ימים שהעיסוק בשאלה חלקית או כוללת מלווה, או מדויק יותר קורעת, לא רק את הציבור הישראלי אלא גם את המשפחות עצמן, שכמה מהן הן שהכניסו לשיח את המילה סלקציה שבה השתמשתי כאן. האם על ישראל לקחת את הסיכון ולשאוף לעסקה כוללת שתכלול את שחרור כל החטופים בפעימה אחת או שנכון ללכת על עסקה חלקית, להשיב הביתה את מי שאפשר. סוג של ציפור אחת ביד לכאורה, אבל רק לכאורה. משפט שלמה, אם להידרש לסוגיה המוסרית, מתגמד ומצטמק נוכח הדילמה האכזרית שמאתגרת היום את החברה בכללותה ואת ממשלת ישראל בפרט.
הטיעון המקובל, שאינו מופרך כמובן, שמציגים התומכים בעסקה חלקית הוא הצלה מיידית של מי שאפשר. כל יום שבו אדם מוחזק בעזה הוא יום נוסף של סבל לא יתואר. היא מצילת חיים, גם אם רק של חלק מהחטופים, ומעניקה, סיכוי לשיקום לא רק להם אלא גם לבני משפחותיהם. רק שאם הטיעון הזה היה תקף בחודשים הראשונים של המלחמה, כשאיש לא העלה על דעתו שתימשך שנים, הוא התפוגג והתאיין ככל שהלחימה התארכה. ולא צריך להתרסק מול סרטוני הזוועה שמשחרר חמאס כדי להבין את זה.
עסקה חלקית היום, קשה ככל שיהיה לומר את זה, גוזרת את דינם של הנשארים. היא תפורר את המארג האנושי שיצרו המשפחות, שאליהן הצטרפו מיליוני אנשים במדינת ישראל, גם אם לא כולם מגיעים לכיכר או לבגין. היא תעמיק ותחדד את תחושת האי-שוויון, הנבגדות, את חוסר האונים שאין דרך לתאר אותו, את האומללות ושברון הלב בקרב משפחות החטופים שיוותרו שם.
ואם צריך, למרות הרתיעה, להציג כאן גם טיעונים פרקטיים, אז מן הראוי לציין שניים מתוך רבים שישנם: העובדה שמתוך 251 החטופים ב-7 באוקטובר יישארו, אחרי העסקה החלקית, "רק" 10 חיים ו-12 מתים, לא תגרע כהוא זה ממחויבותה של ישראל להשיב את כולם. עד האחרון שבהם. גם אם יישאר שם חייל אחד בלבד. העניין השני נוגע להערכה, המקובלת על מרבית אנשי המקצוע, שככל שמספר הנשארים ירד, המחיר שידרוש חמאס דווקא ילך ויעלה. גם בעזה מבינים שהמחויבות הישראלית אינה תלויה במספר. עסקה חלקית תשרת את האינטרס של חמאס להמשיך ולהחזיק את ישראל בגרון, תעניק להם זמן לשיקום המנהרות והידוק היכולות, תעצים את מחיר הדמים שישלמו חיילי הקבע ואנשי המילואים במאמץ הצבאי שיידרש כדי להחזיר את הארגון לשולחן הדיונים. רק שלשום בחאן-יונס הכבושה-משוטחת-מטוהרת תחת שליטתנו המלאה אפשר היה להבין מה יחכה לצה"ל בעזה אחרי 60 ימים של הפסקת אש.
אז כן, מחיר העסקה הכוללת יהיה גבוה. גבוה מאוד אפילו. ועדיין יהיה נמוך מסך כל התשלומים המצטברים שיידרשו עד תום העסקאות. מצד שני עסקה כזו תאפשר לישראל להתאושש מעט מהטבח הנורא ולהפנים את לקחיו, להשיב לביתם עשרות אלפי אנשי מילואים מבלי שחרב הצו הבא תרחף מעל ראשם. תאפשר הפוגת מה לחיילי החובה.
כולם תמורת הכל, זו לא האופציה האופטימלית, אבל היא לא רק הרע במיעוטו, היא הטובה מכל שאר אפשרויות המונחות על השולחן. זה מגיע לחטופים כולם, זה מגיע למשפחותיהם, זה מגיע לעם ישראל, וזה הדבר הנכון והראוי שהממשלה יכולה וחייבת לעשות.
פורסם לראשונה: 00:00, 22.08.25
