למול טלטלות השעה והזעקה הציבורית להשבת החטופים המהדהדת באזור ומעבר לים, דומה כי המשא ומתן מקבל תנופה מחודשת, במה שמסתמן כמומנטום לפריצת דרך והגעה להסכמות אחר קיפאון מתמשך. אמנם, מקבלי ההחלטות בישראל ממשיכים להתעקש על שורת תנאים שבלעדיהם אין היתכנות למימוש עסקה כוללת - ובהם פירוק חמאס מנשקו, פירוז רצועת עזה, שליטה ישראלית בפרימטר הביטחוני, ממשל חלופי שאינו חמאס ואינו הרשות - אך דומה כי אלה מהווים לעת עתה תנאי פתיחה לשיח על "היום שאחרי" ברצועה (זולת עניין הפרימטר), ולאו דווקא כחלק אינטגרלי ממתווה אפשרי מתגבש לשחרור חטופים.
ניסיון העבר מול ארגוני טרור, כמו גם עמדותיו המסורתיות והעקביות של חמאס לתהליך המו"מ הנוכחי, מלמדים כי הסיכוי לכלול רכיבים מדיניים וביטחוניים מובהקים כחלק מהסדרה בתחום השבויים והנעדרים אינו גבוה. אמנם, חמאס נכון למסור את השלטון ברצועה לגורם ערבי או פלסטיני מתון, אך במנותק מהסכמות ישירות מול ישראל ויותר כחלק מתהליך בין-ערבי אזורי או פנים-פלסטיני רחב יותר הנוגע בעקרונות "היום שאחרי" (שמהם ברחה ממשלת ישראל לאורך חודשים ארוכים, מטעמים פוליטיים, הישרדותיים ואידיאולוגיים). משמעות הדברים היא שככל שממשלת ישראל תמשיך להתעקש על סוגיות אלו במסגרת הדינמיקה המסתמנת, הרי שאלה תהפוכנה יותר ויותר ל"עיזים" שעלולות לסכל שוב את התהליך, מאשר אבני בוחן שישולבו בתהליך מתוך כוונה להגיע להסכמות. דוגמה נוספת למכשלות שהממשלה מציבה בפני עצמה היא פעילויותיו ההרסניות של השר לביטחון לאומי, החותר להתסיס את הכלא ולהכביד את עמדות חמאס - כמו למשל ביקורו המתריס והמיותר אצל אסיר העולם הפלסטיני מרוואן ברגותי.
כל עוד הנשיא טראמפ אינו משקיע הון פוליטי וקשב, נשמרות דרגות החופש של נתניהו להסתלקות מן המו"מ ולפתיחה מהירה של המערכה בעיר עזה
השינוי בעמדת רה"מ נתניהו, התומך לפתע ומשיקוליו הוא בעסקה מלאה, עשוי לכאורה לעודד. אך אליה וקוץ בה: כל עוד נשיא ארה"ב טראמפ אינו משקיע הון פוליטי וקשב, נשמרות דרגות החופש של נתניהו להסתלקות מן התהליך ולפתיחה מהירה של המערכה בעיר עזה, שבוודאי לא תיטיב עם החטופים ולא עם המו"מ הצולע להשבתם. מנגד, כניסה לתהליך מו"מ אינטנסיבי עשויה לייצר מרחבי הסכמות אפשריים, גם אם תהיינה רחוקות במידת מה מהתניות המקור הישראליות.
כך או אחרת, במאמציהם לשרוד פוליטית תוך כדי תנועה, מקבלי ההחלטות נעים באיטיות, עקב בצד אגודל, לעבר הבנות שיביאו בסופו של יום לסיום הלחימה ולשחרור חטופים, תוך הרגלת שותפיהם הקיצוניים לממשלה למציאות המשתנה. תרחיש הייחוס המחמיר נותר, כי עד להכשרת הלבבות הפוליטית שתאפשר עסקה ושימור הקואליציה, הדבר יהא בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי עבור מי מהחטופים החיים, ואפשר אף עבור אלו שאינם בין החיים, באופן שיקשה עלינו לאתרם בעתיד.
השעה דוחקת ומעיקה. מצבם הקשה של החטופים בשבי המרצחים אינו מאפשר עוד תמרונים מקומיים, שתכליתם הישרדות פוליטית, על פני מימוש המצווה הנעלה של פדיון שבויים. זוהי שעת האפס, הגראונד-זירו של תהליך המו"מ. מצבם הקשה של החטופים ידוע, מפתחות האסירים ומחיריהם כבר נמסרו, דעת הקהל תומכת בעסקה, בחלוף הזמן גם מניפולציות חמאס מתומחרות כבר בתהליך - והמגעים המחודשים מזריקים לכולנו קורטוב של תקווה. אפשר שהדינמיקה המסתמנת, כמו גם המחאה הגוברת, יאלצו את הדרג המדיני לקבל החלטה מתבקשת, בצל החובה המוסרית, היהודית והאנושית להשבת כלל החטופים - ויפה שעה אחת קודם.
