אז הקבינט אתמול התכנס בויסטה. לא כל החברים, אבל רובם. זו גם לא הייתה ישיבת קבינט רשמית, כי הרשמית קוצרה, אבל זה היה סוג של החלפה. במקום בניין ממשלה אפרורי, "מסעדה ירושלמית יוקרתית, הממוקמת", על פי פרסומי המקום, "בבית ערבי עתיק עם נוף פנורמי של חומות העיר העתיקה. שילוב של אלגנטיות היסטורית, עם עיצוב מודרני". ולמי שמתעניין, אז הנה עוד טיפת מידע: עם "מרתף יינות ייחודי". אפשר להרים גבה נוכח בית ערבי עתיק, ולתהות באיזו היסטוריה בדיוק מדובר, אבל נניח לזה הפעם.
מה שחשוב הוא שזה המקום שבחרה המועצה האזורית מטה בנימין לחגוג את ה"התחדשות והקמת 17 יישובים בבנימין". ומי שחושב שמדובר ביום עיון נוסח "פנינו לאן", אז לא. על פי התוכנית, כפי שהופיעה בהזמנה, האירוע הזה, שהביא לקיצור ישיבת הקבינט הביטחוני של מדינת ישראל, כלל רבע שעה לקבלת פנים ומפגש קצרצר של נציגי היישובים עם השרים כ"ץ וסמוטריץ'. עשר דקות לתמונה. עוד חמש דקות לתמונה, ברכות והרמת כוסית – ממרתף היינות הייחודי - ואחר כך כולם יתעופפו אחר כבוד להופעה של עדן חסון. זהו.
וכל זה ביום שבו עשרות אלפי אזרחי מדינת ישראל חוזרים להפגין בקריאה לשחרור החטופים, ועוד מאות רבות של אלפים תומכים בקריאה. והקבינט לא דן בעניין. לא מתאמץ לגבש תשובה לשאלה איך צריכה ממשלת ישראל להתייחס לקריאה הנואשת הזו שעוד קצת ימלאו לה שנתיים, ומה נכון לענות לכל השואלים עד מתי.
מה יהיה?
נוכח הזמן המוקצב, ומפאת חיסיון הדיונים, גם לא ברור כמה זמן הוקדש שם לשאלה עד מתי יימשך הסבל הנורא הזה ומה יקרה ל-20 החטופים החיים - או פחות מ-20 אם להסתמך על אחד, טראמפ - אם הקבינט ימשיך לדחות את התשובה בעניין העסקה, או העסקאות המונחות על השולחן. ומה יקרה לחיילים, שצלחו כבר שני קייצים מטורפים, ועוד מעט ייכנסו לחורף השלישי במקום הנורא הזה. וכמה מהם כבר לא ישובו אל ביתם.
לא יכול להיות שכך נראה סולם העדיפויות בקבינט הביטחוני, לא יכול להיות שנתניהו לא אמר תודה, הייתי שמח לבלות מעל למרתף יינות ייחודי, אבל זה לא הזמן. שכל הכ"צים והסמוטריצ'ים לא אמרו נדלג הפעם על הצילומים, על לחיצות הידיים ועל הטפיחות על השכם
ועוד כמה שאלות שמן הראוי היה דווקא להאריך בהן שעוסקות, למשל, בשאלת מעמדה הבינלאומי של ישראל המידרדר בקצב שעתי, או איך להסביר פנימה והחוצה את הרעיון המסדר שמושך את המלחמה הזו לאין קץ. ומה אפשר לעשות בעניין חוץ מאשר להציע לישראלים המסתובבים בחו"ל להסתיר כל סממן שעלול להסגיר אותם. תגידו שאתם מאיטליה, הציע בעל תפקיד באחד ממשרדי הממשלה באיזה מפגש. ומה יקרה אם יתברר שהשואל הוא איטלקי, שאל אחד הנוכחים, אז אולי פורטוגל, ענה לו מישהו, הכי טוב פורטוגל.
אז הכי טוב פורטוגל, והכי טוב מסעדת ויסטה, והכי טוב שכ"ץ המאיים הסדרתי בפתיחת שערי הגיהינום, או סמוטריץ' והחברים שלהם יסעדו וירבחו במסעדה שמבטיחה שילוב מנצח של אלגנטיות ומודרנה בשעה שהבנים של כולנו חופרים לעצמם קבר במנהרות חמאס, ועל הדרך יקוששו עוד קצת קולות, כי זה מה שחשוב לעשות נוכח השמועות על הקדמת הבחירות.
אריאלה רינגל הופמןושאר האזרחים, שגרונם ניחר, אבל קולם לא יישמע, יישארו לבהות בידיעה ויאמרו לעצמם, לא יכול להיות. לא יכול להיות. לא יכול להיות שכך נראה סולם העדיפויות בקבינט הביטחוני, לא יכול להיות שנתניהו לא אמר תודה, הייתי שמח לבלות מעל למרתף יינות ייחודי, אבל זה לא הזמן. שכל הכ"צים והסמוטריצ'ים לא אמרו נדלג הפעם על הצילומים, על לחיצות הידיים ועל הטפיחות על השכם. זו שעה קשה לעם ישראל ולא הזדמנות לעוד פוטו מתחנף.
