חלקנו שוכחים לפעמים שחמאס הוא יריב חכם, ערמומי וציני במיוחד, שמוכן לעשות מעשים שנחשבים בעינינו בלתי נתפסים על מנת להגשים את המטרות שלו. משקר, מרמה ומקריב את אנשיו ככלי אסטרטגי במלחמה נגד ישראל. חמאס מגיב להתפתחויות, מתכנן ומתאים את עצמו. אל לנו לזלזל בו כפי שעשינו ערב 7 באוקטובר.
אז מה חמאס רוצה? חשוב שננסה להבין. השרידות של חמאס היא החשובה לו ביותר. חמאס לא צריך לנצח במלחמה ולא חשוב כמה עזתים ימותו. כל עוד ייוותר על רגליו, הרי שניצח. בנוסף, הפסקת הלחימה כשבידיו אפילו חטוף ישראלי אחד, הרי שזה ניצחון כפול ומכופל. כך יוכל להחזיק תעודת ביטוח למשך שנים ולהמשיך להפעיל לחצים פסיכולוגיים על החברה הישראלית, עד שבתקווה תתפרק מבפנים.
אפשר לראות שחמאס מתאים את עצמו בכל פעם להתפתחויות בשטח, לפי הערכתו האם ידו על התחתונה או העליונה. לחמאס מספר מנגנוני כוח שברצונו לשמר. למשל, למה מתעקש חמאס להפסיק את מנגנון הסיוע החדש ולחזור למנגנונים הישנים? המנגנון החדש החליש משמעותית את כוחו, פגע בהכנסותיו, במינוף שיש לו על התושבים – גיוס לוחמים, מניעת פינוי אזרחי, שימוש באנשים כמגינים אנושיים. מדוע פרץ קמפיין ההרעבה בתזמון ובעוצמה שפרץ? כשמנגנון החלוקה החדש החל להצליח ובישראל החלו לתכנן הקמת עיר הומניטרית - מכת מוות פוטנציאלית לחמאס, הוא התאים את עצמו, תיכנן וביצע לתפארת. והתוצאות - מעל למצופה. העולם בלע הכל בלי לשאול שאלות. העיר ההומניטרית ירדה מהפרק, מדינות העולם החלו להצהיר שיכירו במדינה פלסטינית, שיטילו סנקציות על ישראל וכו'. בשעה זו החליט חמאס לסגת משולחן המו"מ - הרי יותר טוב מזה לא יכול להיות בשבילו.
מדוע חזר חמאס לשולחן המו"מ?
אם כך, מדוע חזר לפתע לשולחן המו"מ? כשנראה היה שיש נחישות ישראלית להמשיך להילחם ולהשיג את מטרותינו בכוח אם לא בשיח, התאים את עצמו וחזר לשולחן, כשהתשובה שנתן שואפת לשמר את מנגנוני הכוח בידיו. גם אם יוותר על כמה חטופים, הרי שישאיר מספיק בשביל להשיג את מטרותיו במידה די דומה.
הפסקת אש - הזדמנות למלכד, לגייס, לבנות ולהיערך מחדש. הזדמנות אולי לעצור את המומנטום הישראלי, להפעיל לחץ נוסף על ישראל מבפנים ומחוץ, לבודד אותה, להחליש אותה, וכמובן והכי חשוב - להגיע לסוף המלחמה עם חטופים בידיו, ולהמשיך לקבל סכומי עתק מסיוע בינלאומי שיסייעו לו להקים מחדש את כל המערך הצבאי הענף שהיה לו ויותר. גם אם ייקח כמה שנים, הכל בסדר, יש סבלנות. הם נלחמים מלחמת נצח. והכסף - יגיע. גניבת רובו למטרות צבאיות - אין חדש תחת השמש.
המציאות מורכבת ואין תשובות פשוטות וברורות. אם נסיים את המלחמה כשבידי חמאס נותרים חטופים, איך נחזיר אותם? מה יגרום לו לוותר עליהם, ומתי? אם חמאס נשאר בשלטון ובונה עצמו מחדש במטרה להגיע שוב ל–7 באוקטובר ויותר, איך נעצור את האיום שרובץ לפתחנו? איך נגייס לגיטימציה פנימית ובינלאומית למלחמה נוספת? איך נספוג שוב מאות חללים? איך נצליח להחזיר חטופים באופן הזה בעוד מספר שנים?
ניתוח קר של המציאות מראה שגזילת מנופי כוח מחמאס היא שיטה שעובדת. כשהם נחלשים הם פגיעים וניתנים לכיפוף
ניתוח קר של המציאות מראה שגזילת מנופי כוח מחמאס היא שיטה שעובדת. כשהם נחלשים הם פגיעים וניתנים לכיפוף. גם אם לא נצליח להחזיר את כולם בעסקה אחת, הרי שחובה עלינו להשאיר בידינו את הכוח להמשיך ולגזול כוח מחמאס גם אחרי עסקה חלקית על מנת להשיג את מטרותינו, סילוק חמאס והחזרת כל החטופים הביתה.
יפעה סגלבשורה התחתונה, לעסקה חלקית ניתן להסכים רק אם היא מותירה בידינו את היכולת להמשיך קדימה. אסור לקבל מצב שבו יתר החטופים מופקרים לעתיד לוט בערפל, או שישראל נגררת לוויתור ולסיום המלחמה מבלי להשיג את יעדיה. אם חמאס מרגיש בטוח מספיק כדי לדחות הצעה, עלינו להוכיח לו שטעה. הדרך ברורה: להמשיך ולהגביר את הלחצים שהוכחו כיעילים - הרחבת מנגנוני הסיוע שאינם בשליטתו והפעלת לחץ צבאי מסיבי. רק נחישות מתמשכת תוביל בתוך זמן קצר לעסקה האמיתית שעליה אנחנו נלחמים: חזרת כל החטופים והבסת שלטון חמאס אחת ולתמיד.
עו״ד יפעה סגל היא מומחית למשפט בינלאומי ויחסים בינלאומיים. חברת פורום דבורה, וראש תחום ב״הביטחוניסטים״
