כי הרמטכ"ל אמר. סמכות צבאית עליונה, מינוי של ראש ממשלה מכהן ושותף מלא בהחלטות הדרג המדיני קבע כי המהלך של כיבוש עזה מסכן את חייהם של החטופים, התריע שאין טעם להיכנס לעיר הארורה - שורצת במחבלים ומסועפת במנהרות - ללא תוכנית מוסדרת מראש של שלטון צבאי, כי חיילנו מותשים והלומים, וכי החזית העזתית היא הזבוב הזה שאנחנו עסוקים בו בזמן שבחזית של הקרנף האיראני אולי מלקקים קצת פצעים אבל בעיקר מתארגנים לקראת החימוש הבא של חמאס ומתאמנים על עוד דהרה קטלנית לעבר הגרעין המיוחל.
כי אנחנו מדינה של יהודים. התורה אוסרת עלינו הקרבת ילדים למולך מאז נהיינו לעם אי שם לפני חמשת אלפים ומשהו שנים. זה היה שירות של פוסקי הדור לטובת ההורה הבלתי מודע שהיה לו יותר דחוף להתחכך באליל עמוני ולזרוק את הילד שלו לאש ופחות למלא את תפקידו הטבעי והמקודש כמגן הילד. החטופים, המילואימניקים והסדירים הם רק ניצבים בטקס פולחן מתמשך של דם ואדמה, ואין רב אחד שיעצור את עבודת האלילים הקולקטיבית שנגזרה על הציבור, אין ולו גדול דור אחד שיעז להרביץ תורה בקבינט המלחמה הנצחית ולפסוק שזהו גוף שמקדם עבודת אלילים וחילול השם באמצעות אספקה שוטפת מהורים אחרים.
כי ההיסטוריה הוכיחה. מלחמות זה דבר רע, וככל שהן מתארכות זה בטח לא נהיה טוב יותר. רובי חן אבא של איתי אמר את זה אתמול הכי טוב שאפשר, הסביר איך מלחמת עזה בת השנתיים צומחת במהירות לממדים של מלחמת וייטנאם בת ה-20, הסביר למה דשדוש צבאי בבוץ מנהיגותי מסוכן לחיילים בשטח, וקרא לניקסון שלנו להתנער מהזיות שיהרגו בסוף חטופים אחרי 700 ימים של עינוי. ואין עוד הרבה דוגמאות, כי רוב המלחמות שהשיגו תוצאה ברורה במאה השנים האחרונות היו קצרות יחסית ונמשכו בין חודש לשנה.
כי אנחנו לא באמת ערוכים. אלה לא המספרים הנכונים של מספר המתייצבים שנקראו לשירות, זה רק צה"ל שמתעסק בהם ככה שלא נזהה את הסרבנות שמזדחלת בשקט אל תוככי לשכתו של ראש אכ"א. בחלומות של סמוטריץ' יש אמנם חיילים מושלמים שרק מתפללים לרגע שבו יזכו להיעקד על מזבח המולדת, אבל במציאות הם משום מה מעדיפים אחרי שלושה סבבי מילואים קודמים דווקא את האופציה המשונה של להישאר בבית עם הילדים. האמירות שחוזרות ונשנות מצד מפקדים ולוחמים במערך המילואים שחשופים לנתונים ולתהליכי הגיוס מאז מרכבות גדעון, מעלות טענות למניפולציות על אחוזי ההתייצבות והתעלמות מהשחיקה של אותם מגייסים.
כי שומרי הסף נחלשו כולם. יועמ"שית שמנהלת קרב מאסף מול כנופיית הבוזזים של הדמוקרטיה, שופטי בית המשפט העליון שהתעייפו מקרב המסירות עם נציגי הרשות המבצעת ומתפללים שמישהו כבר יפיל את הכדור, רמטכ"ל שעומד עם אצבע בסכר וזועק להחלפה, ראש שב"כ שהתפטר ולקח אחריות רק כדי שראש הממשלה ייקח עוד קצת זמן לעצמו ולבני ביתו שיחליטו מי ראוי לשרת את הממלכה, שר ביטחון בעל עמדה מגובשת שהוחלף בשר ביטחון בעל השקפה נואשת, מבקר מדינה שחוסם בגופו ועדת חקירה ממלכתית, מפקד מחוז תל-אביב לשעבר במשטרה שמעיד ש"יש פגיעה אנושה באמון הציבור". כי בזמן שהתותחים רועמים אפשר לדרוס ללא הפרעה גם את שומרי הסף.
כי משרד הבריאות קבע. ואף פירסם אתמול מחקר חדש לפיו אחד מכל שלושה ישראלים מוגדר בסיכון לסבול מחרדה או מדיכאון בעקבות המלחמה, שזו עלייה של כמעט פי שניים ביחס לתקופה שלפני 7 באוקטובר. כל זמן שהממשלה לא מספקת שירותים נאותים של בריאות נפש והמערכת בקריסה, קשה לצפות מאנשים שישקמו את עצמם.
כי זה דופק לנו את הכיס והכלכלה. ואל תביאו דוגמאות מעולם ההייטק והתעשיות הביטחוניות, אנחנו קצת יותר מורכבים מזה. יוקר המחיה הגיע לשלב המופרך שבו הכסף שלנו מממן יותר פצצות מאי פעם, התקציב השנתי של משרדים שאינם זורעים הרס וחורבן בעזה נחתך שוב ושוב, מחריפות הירידות בבורסה בתל-אביב כי אולי תכף ניכנס שוב לעזה ואין לדעת מה יקרה בשבוע הקרוב, ודירוג האשראי העולמי שלנו ראה ימים הרבה יותר יפים. זה מחיר כלכלי גבוה עבור מילואימניקים שהם בעלי עסקים קטנים כגדולים, ושכירים שנגרעו ממצבת העובדים למשך חודשים, והם משלמים אותו בנוסף למחיר האישי.
כי זה הורס לנו את החינוך לערכים. הרעיון להכשרת חיילי צה"ל לעזה כדי לאבטח חיילים אחרים בזמן שהם הורסים עוד מבנה וחודרים לעוד מנהרה, מעבר לכך שהוא בלתי חינוכי בעליל - בואו, קבלנות עפר אפשר ללמוד גם בתוך שטחי ישראל ואפילו לתעל אותה לטובת ענף הבנייה הצולע - הוא מלכודת שקר. יידעו נא כל בחורינו הטובים שאם ייהרגו או ייפצעו שם, זה לא יהיה על מזבח המולדת, סתם על הזיה משיחית שבסופה עבודות לטובת התיישבות יהודית.
מרב בטיטוכי זה משאיר אותנו בודדים בעולם. עזבו את המדינות שהצהירו על תמיכה במדינה פלסטינית, זאת לא תקום כנראה בזמן הקרוב, אבל תראו את התיעוב של מדינות המערב כלפינו. המועדון שאנחנו מתים להיות חברים בו כבר לא רוצה אותנו, ראשי מדינות מתנערים באדיבות דיפלומטית מהבטחות שנתנו לנו בתחילת המלחמה, ומתעלמים לעיתים קרובות מדי מאנטישמיות אלימה שמשתוללת אצלם ברחובות. יפה שחברי הממשלה מתחברים ל"הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אבל כמו שזה נראה כרגע הגויים הם אלו שאומרים את המילה האחרונה.
כי אנחנו מאבדים אמונה. באדם, בעם, בדרך המשותפת, בלכידות האזרחית, וביכולת השיקום שלנו בשנים הקרובות. כל זמן שהמלחמה נמשכת עם אופציה אינסופית להארכה, מתמעטים המשאבים שיופנו לריפוי הפצע הלאומי. כי אין דבר שהיינו רוצים להחזיר לעצמנו יותר מהאמונה שיגיע בקרוב היום שהסיוט הזה ייגמר, שהחטופים יוחזרו בעסקה כוללת תמורת סיום המלחמה, ושכל חיילנו ישובו הביתה בשלום.
