בדיון על תום המלחמה ישנה אופציה אחת קטסטרופלית – המשך השליטה של חמאס בעזה. מספר ההרוגים העזתים ברצועה ושיעור ההרס אינם מעניינים את האויב, כי מבחינתם שרידותם היא ניצחונם.
במצב כזה יוצב סימן שאלה על עתיד קיומה של מדינת ישראל, מכמה סיבות.
ראשית, משמעות השרידות של חמאס היא בנייה מחדש של כל מערכת הטרור בעזה, שכוללת מנהרות, רקטות, תעשייה צבאית, צבא של עשרות אלפי מחבלים, זרימה אינסופית של נשק מבחוץ והפקת לקחים בדמות אלפי כטב"מים ורחפנים.
שנית, ייווצר מסר שלפיו הפשע השתלם, הטבח היה כדאי, המחבלים הכלואים שוחררו, חמאס טבח והרג כ-2,000 ישראלים ולא הובס.
בנוסף, כל מפלצות הטרור האיסלאמי בעולם בוחנות כיצד תסתיים המלחמה, כשחמאס ששרד מסמן את הדרך לכל היתר – ולטבח הבא.
ולסיום, זה עלול להיות כישלון היסטורי של הנוסחה הציונית הוותיקה של שילוב ההתיישבות והביטחון, כלומר אזרחים המוכנים לגור במקומות מסוכנים בעלי חשיבות לאומית המאובטחים על ידי צה"ל. מאחר והפעם הצבא התרשל וההתיישבות נטבחה, רק היעלמות מוחלטת של חמאס תוכיח שהתפקיד הביטחוני של יישובי הספר עדיין עובד כתוצאה מגביית מחיר קיומי מהאויב.
חמאס הממשיך להסתובב ליד הגבול בעזה משוקמת יפגע באכלוס יישובי הספר, הגבול יינטש, קו היישובים הראשון יזוז פנימה ותתחיל הספירה לטבח והחטיפות הבאות בעזה ובגזרות אחרות. כי חמאס הציב עבור הטרור העולמי רף חדש של טבח, אונס, התעללות וחטיפה כנקודת התחלה מעתה ואילך. המורל בארץ ייפול בהתאם.
הישרדות חמאס, נסיגה ישראלית מוחלטת, הפסקת המלחמה ושיקום כולל של עזה, הכל עם ערובות בינלאומיות, אלו הם התנאים שחמאס דרש ומהם מעולם לא זז כתנאי לשחרור החטופים. לכן זה מה שמוטל על הכף ומטיל צל אפילו על הסוגיה הכואבת של גורל 20 החטופים ועשרות החיילים שעלולים, חלילה, ליפול בכיבוש יתר הרצועה.
הגענו לשלב הזה באיחור גדול, בעקבות ההססנות של הממשלה וצמרת צה"ל הנובעת הן מהקמפיין הפרוע של מתנגדי הממשלה, הפעם בקריאה להחזיר את החטופים, והן מבעיה אמיתית של צבא מותש שרוצה לעצור ולהתארגן
הגענו לשלב הזה באיחור גדול, בעקבות ההססנות של הממשלה וצמרת צה"ל הנובעת הן מהקמפיין הפרוע של מתנגדי הממשלה, הפעם בקריאה להחזיר את החטופים, והן מבעיה אמיתית של צבא מותש שרוצה לעצור ולהתארגן. האיחור נובע גם מהעובדה שתוך כדי המלחמה בעזה הספקנו גם, "מהצד", להוריד את חיזבאללה ואיראן על הברכיים, להרגיע את יהודה ושומרון ולהכות את החות'ים, במלחמות שדרשו משאבים וזמן.
הדילמה האכזרית
כך נוצרה הדילמה האכזרית, שמצד אחד צה"ל ומשפחות אנשי המילואים מותשים ונמצאים על הקצה, אך מצד שני, בחסות ההשתהות, מוצתה הלגיטימציה העולמית, ואפילו האמריקאית, להמשך המלחמה. הפסקה של חודשיים והשבת מחצית מהחטופים הייתה אולי אפשרות נוחה, אך לא בטוח שאחריה אפשר יהיה לחדש את המלחמה – דבר שעלול להוביל להצלת חמאס. לכן, אין ברירה – חייבים לחסל את חמאס, ועכשיו.
החדשות הטובות הן שעזה התכווצה לאחר שצה"ל כבר כירסם בה. בית חאנון ובית לאהיה בצפון הרצועה אינן קיימות, דרומה משם מחנה הפליטים ג'באליה איננו, והעיר ג'באליה הולכת ונעלמת כשכוחותינו קרבים לשכונה הצפונית של עזה עצמה, שייח' רדואן, ולשכונותיה המזרחיות, שג'עייה איננה, וזייתון ותופאח הרוסות חלקית.
בועז העצני צילום: פורסטרייןרוב שדרת הפיקוד של חמאס חוסלה, כולל הגבלס הפלסטיני אבו-עוביידה, גאון המניפולציה התודעתית, דבר שמנטרל את מבצעי התעמולה נגדנו ופוגע במורל האויב.
בלחימה חסרת היסוסים, לשם שינוי, סופו של חמאס אולי קרוב ממה שנדמה. אם נהיה החלטיים, אפשר גם שחטופים ישוחררו, כפי שהסתיימה המערכה נגד הפת"ח במלחמת לבנון הראשונה – אז כנופיית אש"ף הרוויחה את חייה והורשתה לעזוב את לבנון לתוניסיה ושחררה את שבויינו, הטייס אהרון אחיעז וחייל השריון רון הרוש, ללא תמורה, פרט לחייה שלה.
הכותב הוא חבר מועצת קריית-ארבע, אחראי על סיורים במועצה האזורית שומרון ופובליציסט.
