כבר כמעט שנתיים שישראל מנהלת מלחמה שמתנהלת ברובה רחוק מאיתנו, כביכול. עם איראן ותימן המרוחקות, וסוריה ולבנון הסמוכות יותר. עזה, עד 7 באוקטובר, הייתה קרובה לעין אבל רחוקה מהלב, וחבל הארץ של יו"ש באופן כללי נתפס כמעבר להרי החושך.
בשנים העקובות מדם שבהן תושבי יו"ש היו למטרות נעות, היו מי שעוד הסבירו את זה כמאבק לאומי של הערבים שנלחמים ביהודים שכובשים אותם באכזריות. מתוך אותו תא שטח היו יוצאים מחבלים גם לערים הישראליות לרצוח ולאנוס (אורי אנסבכר ז"ל), גם זה כביכול כחלק ממאבק ב"כיבוש".
המחשבה הישראלית הנאיבית, שהתבוססה עוד בבוץ של אוסלו וההתנתקות, רצתה מאוד להאמין שאת האלימות הערבית והתאווה לדם יהודים אפשר לגדר לאזור שנקרא יו"ש. ב-7 באוקטובר הגידור הזה נשבר ועבר ברובו מן העולם. העזתים שלא היו תחת שום כיבוש הראו את הפרצוף האמיתי שלהם למי שבאמת חשבו שיש עם מי לדבר בצד השני, וזה היה אותו פרצוף כמו של רבים מקרב ערביי יו"ש.
העזתים שלא היו תחת שום כיבוש הראו את הפרצוף האמיתי שלהם למי שבאמת חשבו שיש עם מי לדבר בצד השני, וזה היה אותו פרצוף כמו של רבים מקרב ערביי יו"ש
הקו המחבר בין הנאצים בעזה לאחיהם ביו"ש הוא קודם כל רעיוני כמובן. האמונות אותן אמונות והשנאה אותה שנאה.זה גם הדבר היחיד כנראה שהופך אותם לקבוצה ומאחד ביניהם. אתמול הקו המחבר בין המרצחים בעזה למרצחים ביו"ש גם קיבל ביטוי ישיר ומדמם נוסף בשתי זירות קשות: עזה וירושלים.
חלומו של סינוואר
שאיפתו הגדולה של סינוואר הייתה איחוד הזירות. מונח שנכנס לחיינו דרך האולפנים והעיתונים מאז הטבח, ולמעשה אומר לנו מה שאנחנו מיאנו לראות: הזירות הן זירות דומות בשאיפה שלהן להשמיד את המדינה היהודית, רק הדרכים הן אחרות. אילו היה איחוד זירות כמו שסינוואר שאף לו ב-7 באוקטובר, אין לדעת מה היה קורה וטוב שסינוואר נכשל. אבל רעיון איחוד הזירות אינו נס ממרחב המחיה הרעיוני של תומכי סינוואר, תומכי חמאס, המשטר האיראני, חיזבאללה ואחרים והוצאה מסוימת שלו לפועל ראינו כאמור אתמול.
בעזה, בעקבות 7 באוקטובר ובאופן טבעי ומתבקש, ישראל עובדת במלוא הכוח. העזתים היו עושים הרבה כדי שהחיים שלהם ייראו ויתנהלו כמו אלה של ערביי יו"ש. היינו צריכים לצערנו את זוועות 7 באוקטובר כדי להילחם בטרור העזתי כמו שהיינו צריכים לעשות עוד קודם וכפי שצריך לטפל בו גם ביו"ש. אין בכך כדי להקטין את טבח 7 באוקטובר שמקורו בעזה, אלא למנוע את הטבח הבא בעוטף יו"ש שתזכורת וטעימה ממנו קיבלנו אתמול בירושלים.
וכל הנקודות האדומות נדלקו עבורנו כדי שנבין. מאז 7 באוקטובר התמיכה של ערביי יו"ש בחמאס גדלה. הפופולריות של ארגון הטרור הרצחני משגשגת, ולא בטוח שבישראל מבינים את האירוע ונערכים לו כמו שצריך. אבו-מאזן, טרוריסט בפני עצמו שאנחנו טבלנו באקונומיקה, נמצא עדיין בתפקידו רק בזכות מדינת ישראל ויום אחרי לכתו (הוא נושק ל-90) הראשונה לרשת את כיסאו ביו"ש היא חמאס.
נוה דרומיצילום: איליה מלניקובואלא אם התוכנית הישראלית היא לנצל את ההזדמנות של עליית חמאס ביו"ש כדי לטפל בטרור שם כמו שצריך, לא ברור מה הדבר הבא. כי אם ביו"ש חמאס פורח תודעתית למרות שתומכיו רואים מה קורה לעזתים, אנחנו עלולים לראות עוד אירועים כמו האסון אתמול בעזה וזה שבירושלים גם בכפר-סבא, רעננה וכוכב יאיר. זה בדיוק איחוד הזירות שאליו אויבנו שואפים.
פורסם לראשונה: 00:45, 09.09.25
