כשהוא ענוב בעניבתו הכחולה, זו שנשלפת כמקובל אצלו ברגעי תהילה, וכשעל דש בגדו סיכת חטופים – התייצב ראש הממשלה בפני התקשורת כדי להתהדר בנוצות של פעולת צה"ל בניסיון חיסול צמרת חמאס. אבל כמה מקומם שהערכים שמסמלת הסיכה הזו – הצלת חיי החטופים לפני הכל – רחוקים מליבותיהם של מקבלי ההחלטות כרחוק בורג' קטאר ממגדל דוד.
רק שעות בודדות קודם לכן, כאשר חברי הקבינט המצומצם כבר התבשרו שמטוסי חיל האוויר נוסקים אל עבר היעד, ישבו בפני ועדת החוץ והביטחון שורדי השבי, יאיר הורן, ירדן ביבס ושרון אלוני-קוניו, והתאמצו לשכנע את חברי הכנסת מהקואליציה לקדם עסקה שתשיב את 48 החטופים שנותרו ברצועת עזה. הם לא דמיינו לעצמם עד כמה דבריהם נעדרים כל ערך בשוק שסוחרים בו במטבע החיים בציניות שאין לה שיעור. "כל יום אתם הורגים אותנו מחדש, כל יום, אותנו ואותם", זעקה אלוני-קוניו והוסיפה: "מי אתם שתקבעו כמה שווים החיים של בעלי?"
"אני רועדת מפחד. יכול להיות שברגעים אלה ממש ראש הממשלה בעצם התנקש במתן שלי, חרץ את גורלו. מי שמחליט לסכן את חיי מתן שלי בכוונה, רוצח אותו. למה הוא מתעקש לפוצץ כל סיכוי לעסקה? מדובר בחיים של הילד שלי, החיים של מתן שלי תלויים על הכף. שוב ושוב ושוב ראש הממשלה מחבל בעסקה. נמאס. סיימו את המלחמה הזאת כבר ותחזירו את כולם בהסכם כולל", זעקה עינב צנגאוקר עם היוודע דבר הפעולה, והלב איתה ועם המשפחות שהדאגה לשלום יקיריהן מכרסמת בהן כבר 704 ימים שנדמים כיום אחד ארוך ומסויט.
"זה האח הקטן שלי"
"זה האח הקטן שלי, אני לא אוותר עליו", הבטיח גם יאיר הורן, אבל מקבלי ההחלטות במדינת היהודים מוותרים שוב ושוב על פדיון שבויים, וכעת ביתר שאת. והדעת שואלת האם וכיצד במצב החדש והסבוך שהובילו אותנו אליו, תיכננו אבירי ה"התחלנו" להשיב לבתיהם 20 שלדי אדם גוועים אבל חיים ועוד 28 חטופים חללים שיש סכנה אמיתית שעקבותיהם יאבדו לעד?
למען הסר ספק – לטרוריסטים המתועבים שעמדו בראש ארגון ההשמדה הרצחני מגיע לעלות בלהבות לגיהינום, ויפה מעלית אחת קודם. אבל באותה הנשימה שחונקת את הנשמה, לחטופים שלנו מגיע לעלות בחזרה אל מעל לאדמת עזה הארורה, ולעשות את דרכם הביתה – החיים לשיקום והחללים לקבורה. אלא שהפצצות שהוטלו על הווילה בדוחא ותגובת קטאר על הפסקה מיידית של המשא ומתן להחזרתם מרסקות אותם לשאול תחתיות. ולנו אסור בתכלית האיסור להשלים עם קבורת החמור שעושה הממשלה כבר כמעט שנתיים לכל הערכים שהם אנחנו. עלינו להתייצב ולדרוש את השבת כל החטופים, בעסקה מיידית, לפני שמסך הברזל יירד לתמיד עליהם ועלינו.
ענת לב אדלר צילום: גל חרמוניונחמה פורתא מזערית אפשר אולי למצוא בכך שמלשכת ראש הממשלה נמסר מיד עם שחרור הפרטים לתקשורת ש"הפעולה בקטאר הייתה יוזמה ישראלית, בוצעה על ידי ישראל והאחריות כולה ישראלית". נו, אז מסתבר שכן יודעים לאיית שם את המילה שכולנו מחכים לשמוע כבר 705 ימים. אז עכשיו תגלו באמת אחריות ותחזירו בעסקה את כל החטופים.
