החוליה בת 11 המחבלים שהגיעה מלבנון ונחתה בבוקר שבת 11.3.1978 בחוף מעגן מיכאל, יכולה הייתה להיות מוגדרת כפמיניסטית, שכן בראשה עמדה אישה בשם דלאל מוגרבי. אחוות הנשים חוצת הגבולות לא עזרה לגייל רובין, צלמת טבע שבה הם נתקלו, ואותה רצחו לאחר שתיחקרו אותה לגבי מיקומם. משם הם המשיכו לכביש החוף, השתלטו על שני אוטובוסים ומונית, דחסו כ-70 נוסעים לאוטובוס אחד והחלו לנוע לתל-אביב, כשהם יורים מהחלונות לעבר מכוניות מסביב. בצומת גלילות נעצר האוטובוס על ידי המשטרה והתפתח קרב שבמהלכו פוצץ האוטובוס ועלה באש. זהו "הפיגוע בכביש החוף", שהסתכם ב-35 הרוגים, כולל 12 ילדים. דלאל מוגרבי נהרגה בקרב, אך שני מחבלים שרדו ונשפטו. במשפטם נשמעה עדות שתיארה כיצד ירתה מוגרבי במהלך הנסיעה בנוסע שהחל לזעוק כשבנו התינוק חדל להגיב, ועדות שנייה סיפרה כיצד חטפה מוגרבי תינוק מידי אמו והשליכה אותו לאש באוטובוס הבוער. למי שזה מזכיר אירועים מתקופתנו, זהו אכן הטבח הגדול ביותר בישראל עד 7.10, אלא שהוא בוצע עלי ידי פתח, לפני הולדת חמאס.
1 צפייה בגלריה
אבו־מאזן באו"ם. הלגיטימציה הבינלאומית שהרשות השיגה נועדה לבצע את הטבח הבא
( | צילום: AP Photo/Frank Franklin II)
טוב, אבל מאז חתמנו על הסכמי ה"שלום של אמיצים" עם אש"ף, שבעקבותיהם מניחים הצדדים את משקעי העבר מאחוריהם ויוצאים לדרך חדשה, לא?
מי שהמשפט האחרון נשמע לו כבדיחה אינו טועה, כי דלאל מוגרבי היא היום דמות מופת ברשות הפלסטינית. רשימת ההנצחה שלה ארוכה: שלושה בתי ספר, מרכז מחשבים בחברון, תא סטודנטים של פתח, להקת מחול, מרכז נוער, שתי כיכרות, מחנות קיץ וטורנירים של ספורט. זו הדמות המהוללת ביותר ברש"פ אחרי יאסר ערפאת. בספרי הלימוד של הרשות היא מופיעה כ"שהידה של ההיסטוריה המוסלמית בארץ", ש"פיקדה על מבצע ההקרבה על החוף הפלסטיני". היא מוגדרת כ"כלת פלסטין" שביצעה את "המבצע ההרואי" החשוב. את רוב הנחלת "מורשתה" המפלצתית משקיעה הרשות בדור הצעיר.
הצגת רוצחת שכזו כדמות מופת משתלבת היטב עם הקו הכללי במערכת החינוך של הפרטנרים. בבתי הספר ברש"פ לא תמצאו את ישראל על המפות, והמסר הוא שחובה לשחרר את יפו, חיפה ואשקלון. חשבון נלמד שם באמצעות חיבור וחיסור שהידים ויהודים מתים, אין עתיד מתוק יותר מאשר למות כשהיד, מבחר של קונספירציות אנטישמיות, וכל הטוב הזה נלמד במוסדות שרבים מהם נקראים ע"ש מחבלים רוצחים. מערכת החינוך של הרש"פ, החל מגיל גן, אינה אלא בית חרושת למחבלים. חמאס שהשתלט על עזה לא נגע בתוכניות הלימודים של הרש"פ והשאיר אותן כפי שהן, כלומר רוצחי העוטף ותלמידי אבו-מאזן למדו מאותם ספרים.
תחת מסווה המדיניות הרשמית של אבו–מאזן שלא לבצע טרור, הוא מכין בשקט מפלצת. הגוף המתקרא "משטרה פלסטינית" הוא למעשה צבא המונה 60-40 אלף חיילים, שמפקדיהם מתאמנים בפקיסטן, רוסיה, ירדן ואלג'יריה
לאחר שהפנימו את החומר הופכים חלק מבוגרי המערכת הזו למחבלים ומוצאים את עצמם מתים או כלואים. ואז הם או המשפחות זוכים מהרש"פ למשכורות עתק במונחי יו"ש, המהוות כשבעה אחוזים מתקציבה, כולל לרוצחי 7.10 ולמשפחותיהם.
רשות שגם מחנכת לטרור וגם מתגמלת טרור – היא מקור הטרור.
ישראל חיה ביקום מקביל
תחת מסווה המדיניות הרשמית של אבו-מאזן שלא לבצע טרור, בשקט הוא מכין לנו מפלצת. הגוף המתקרא "משטרה פלסטינית", או "מנגנונים", אינו אלא צבא המונה 40-60 אלף חיילים, שמפקדיהם מקבלים אימונים צבאיים מובהקים, כולל בפקיסטן, רוסיה, ירדן ואלג'יריה. הם כוללים אימוני שריון, ארטילריה, ירי טילי כתף, ירי במקלעים כבדים, צליפה, צניחה, מצנחים ממונעים (נשמע מוכר?) ועוד. בנוסף ישנם כמובן "גדודים" של חמאס וג'יהאד איסלאמי, להלן "הרעים", וכל זה לפני האספסוף הנוהג להגיע בעקבותיהם, מנער ועד זקן על קביים.
ממשלותינו וקצינינו הסכימו ברוב נדיבותם לספק לצבא הזה שריוניות ומקלעים ולאחרונה נראו בידיהם רקטות נ"ט אר-פי-ג'י. מי נתן להם? מי מחליט שלא לקחת מהם?
קחו למשל את קלקיליה, עיר בת 50 אלף תושבים, או טול-כרם בת 90 אלף התושבים, ששתיהן נוגעות בכביש 6. קלקיליה שוכנת במרחק 14 ק"מ מהים, 200 מטר מכפר-סבא ו-20 ק"מ ממרכז תל-אביב, טול-כרם 15 ק"מ מהים ו-12 ק"מ מנתניה. כעת נשווה לנתון של 23 ק"מ, שזה המרחק בין אופקים לגבול עזה שאותו עשו המחבלים ב-7.10. נוסיף לכך את המוטיבציה הרצחנית שמטפחת הרש"פ במערכות ההסתה שלה, את העובדה שהיא שוכנת בלב הארץ ולא בקצה הנגב, את היכולות המלחמתיות המתפתחות, את הברחות הנשק היומיומיות מירדן וממצרים, את העובדה שבסיסי צה"ל בדרום הפכו לטיילת של גנבים בדואים שלוקחים מכל טוב, ונבין שבמקביל לחמאס, שעולה לנו במחירים מחרידים, נבנית כאן סכנה יותר גדולה.
וישראל חיה ביקום מקביל, הן הממשלות, ובייחוד מערכת הביטחון. השב"כ הפך למכונת ציד מחבלים משוכללת שרודפת ביעילות כל יתוש אך מקפידה שלא לייבש את הביצה ואף לשמר אותה, או כדברי ראש השב"כ לשעבר, נדב ארגמן: "הרש"פ איננה, איננה, גוף שמעודד טרור". מחליפו, רונן בר, התנגד לסנקציות נגד הרש"פ על חתרנותה נגד ישראל. רשימת שיתוף הפעולה של המתפ"ש עם הרשות אינה נגמרת, החל מאישור לייבא מהרש"פ בשר ללא פיקוח, וכלה בהעסקת פקידים ערבים, עד לא מזמן, בידיעה ברורה שהם נאלצים להעביר מידע ל"מנגנונים" על תושבי הרש"פ המנסים למכור קרקעות ליהודים, ובכך דנים את המוכרים לעינויים ואף למוות. דובר צה"ל מקפיד שלא להזכיר את השיוך הארגוני של מחבלי פתח שמחוסלים, בעוד שאלו זוכים ללוויות מכובדות רשמיות בהשתתפות בכירי הרש"פ.
בעיה מדינית אסטרטגית
בעוד שחמאס הוא בעיה גדולה, אבל ברמה טקטית צבאית, הרש"פ היא בעיה מדינית אסטרטגית. הלגיטימציה הבינלאומית שהשיגה הרש"פ נועדה לבצע את הטבח הבא כ"עשיית הצדק" הפלסטיני ולנטרל תגובה. הלגיטימציה ההרסנית הזו נובעת מההכרה הישראלית באש"פ, שנשארה למרות הפרות ההסכמים הבוטות הכוללות גם את הפניות להאג, מסעות ההכפשה בעולם, עידוד ה-BDS והסתה של ערביי ישראל.
הנושא הפלסטיני הפך בעולם לסוג של אידיאל דתי, ודגל אש"פ כיום הוא דגל האנטישמיות העולמית, שמצליח לאחד סביב המכנה המשותף של שנאת ישראל גורמים מנוגדים, כגון סונים ושיעים, להט"בים ומוסלמים ג'יהאדיסטים, שמאל וימין אנטישמיים. הנרטיב הפלסטיני הוא שמאפשר לאנטישמיות הוותיקה להרים את ראשה המכוער בתקופתנו.
בועז העצני צילום: פורסטרייןאז בעוד שאנחנו מרחיקים, ובצדק, עד לקטאר כדי לחסל מנהיגי חמאס, מתפתחת לה סכנה גדולה אף יותר. היא נמצאת אצלנו, ברמאללה, חמישה קילומטר מזירת הקטטה שבין הכנסת, בית המשפט העליון ומשרד ראש הממשלה. שם מטופח 7.10 הבא, שם גדלים הרוצחים והאנסים הבאים, שם מתחנכים בנחת החוטפים הבאים, תחת כנפי הקונספציה.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.09.25
