שירה גואילי, האחות הקטנה במשפחת גואילי, נמנעה במשך חודשים מלדבר לתקשורת. היא חששה שהדברים עלולים להזיק לאחיה רן, שנחטף ב-7 באוקטובר מאזור קיבוץ עלומים. "זה מאוד הרתיע אותי. בהתחלה חששתי שזה יכול לעשות רע לרן". אבל כמעט שנה אחרי, היא בוחרת להשמיע את קולה, כדי שכולם יכירו אותו: "חשוב לי שידעו מי זה רן. לא רק הגיבור שהציל קיבוץ שלם, אלא גם הבן אדם שהוא - רגיש, סקרן, מלא אהבה".
רב-סמל רן גואילי, לוחם יס"מ, הוא האח האמצעי מבין שלושה - לצד עומרי הבכור ושירה הקטנה: "הוא החבר הכי טוב שלי", היא מספרת. "הוא היה המנטור שלי לחיים. כל המעגלים שלנו היו משותפים - חברים, בילויים, מסיבות. לא נכנס אליי חבר או חברה בלי שרן יאשר קודם".
2 צפייה בגלריה
"נכנסנו לממ"ד והטלפון שלו התמלא בהודעות. הוא עלה על מדים ואמר 'תראי, היד בסדר'"
(צילום: יובל חן )
גם היום, כמעט שנתיים אחרי שנחטף, היא חשה את נוכחותו בכל רגע: "כשהוא נכנס לחדר הוא משדר סמכותיות וביטחון, מסמר הערב בכל מקום שמגיע עליו. הוא זה שמרים אותי תמיד. עד שלא יחזור המעגל לא ייסגר".
רן אוהב לרכוב על אופנועים, ובבוקר המתקפה היה בחופשת מחלה בעקבות תאונת אופנוע שבה פרק את כתפו. "בבוקר שמענו אזעקות, נכנסנו לממ"ד, ופתאום הטלפון שלו התמלא בהודעות הקפצה. הוא קם, עלה על מדים, ואמר לאמא: 'תראי, היד שלי בסדר'. זה רן. אי-אפשר היה לעצור אותו. אני זוכרת שאמרתי לעצמי, תסתכלי עליו, אולי זו הפעם האחרונה. אבל סמכתי עליו בעיניים עצומות".
רן יצא להילחם, הגיע לאזור עלומים ונכנס לקרב מול מחבלים. "הוא נלחם עד שנגמרה לו התחמושת, ורק אז נחטף" מתארת שירה. "מבחינתי, זה סיפור גבורה, אבל זה גם רן, כזה שלא מוותר".
ב-30 בינואר 2024 נמסר למשפחה כי רן ככל הנראה לא בין החיים. אבל שירה לא מוותרת: "עד אותו שלב הייתי בטוחה שהוא חי, ואני עדיין מרגישה ככה. כשקיבלנו את ההודעה, המשפט הראשון שיצא לי מהפה היה: 'אני בוחרת בחיים'. פחדתי שאני והמשפחה ניפול, אז לקחתי החלטה, לא ליפול. אני קמה כל בוקר, נלחמת ומייצגת את רן".
באמצע השיחה מתגנב אצל שירה צחוק קטן. "הכינוי שלו אצלי היה 'פגם גנטי'. זה היה ההומור שלנו, האחים. גם היום כשאני כותבת לו, זה תמיד מתחיל ב'היי פגם גנטי'. אני משתדלת לזכור שגם היו לנו צחוקים, לא רק כאב".
בסוף השבוע התקיים מסע אופנובה - רכיבה המונית מהצפון ועד הדרום, בהשתתפות אלפי רוכבים, בדרישה להשבת כל החטופים. עבור שירה, זו נקודת חיבור ישירה לאחיה: "רן כל כך אהב לרכוב על אופנוע, זה היה חלק ממנו. המסע הזה הוא בדיוק הערכים שלו. רעות, ערבות הדדית, עמידה משותפת".
בקרוב עומד עומרי, האח הבכור, להינשא - חתונה שלצער המשפחה תתקיים כנראה בלי רן: "אנחנו צריכים תמיד להסתכל קדימה", אומרת שירה. "השמחה לא באה על חשבון העצב, והעצב דווקא תומך בשמחה. אם לא היה אותו, לא הייתה שמחה".
שירה יודעת שאין דרך אמיתית להחלים עד שרן וכל החטופים ישובו: "המעגל לא ייסגר עד שהוא יחזור, עד שכולנו נחזור להיות משפחות שלמות". בתוך המאבק הזה היא מציינת בגאווה את אמא שלה, טליק, שנמצאת בחזית המאבק הציבורי להשבת החטופים: "אני מאוד גאה באמא שלי על כל מה שהיא עושה. היא לא עוצרת לרגע, והיא מקור כוח עבורי ועבור כולנו".
