משפחות החטופים מציינות בפעם השנייה את חג ראש השנה בלי יקיריהן. הוריהם של רן גואילי, בר קופרשטיין ומתן אנגרסט סיפרו על החג שמקבל משמעות אחרת ועל משאלותיהם לשנה החדשה: "כשכולם בחג אנחנו בשעות הכי קשות שלנו".
"רני היה רוצה שנהיה חזקים"
טליק ואיציק גואילי, הוריו של רן, מתארים בית מלא חיים, מסיבות וחגים משפחתיים גדולים. מאז שנחטף רן, החג קיבל משמעות אחרת.
"אנחנו משפחה גדולה משני הצדדים", מספרת טליק. "תמיד הבית היה פתוח, כולם באו והרגישו בבית. מאז 7 באוקטובר החלטנו שאנחנו ממשיכים בחיים, כי רני היה רוצה בזה. הוא היה דומיננטי, רוקד, אוהב מסיבות. עכשיו יש חלל עצום. כל יום מורכב וקשה, אבל גם מלא בתקווה".
איציק מוסיף: "רני היה הכי רגיש בעולם. קשוח וחזק, אבל עדין. מרגישים את החוסר שלו בכל רגע".
על אף החששות מהעתיד, הם מאמינים שהלחימה היא הדרך להחזיר את החטופים. "אנחנו לא מאמינים שחמאס יישב למשא ומתן. הם חיות אדם. דווקא בתמרון הזה אולי יגיעו למצב שהם ירימו דגל לבן", אומרת טליק, ואיציק מצטרף: "החטופים יכולים להיפגע בכל מצב, גם בלי תמרון. היהלומים היחידים שיש להם זה החטופים. זו סיטואציה קשה".
בחודש ינואר 2024, הותר לפרסום כי רס"ל רן גואילי, לוחם יס"מ בן 24, נפל בקרב בקיבוץ עלומים ב-7 באוקטובר, וגופתו נלקחה לעזה. אבל ההורים עדיין מחזיקים בתקווה. "אנחנו לא משלימים עם ההודעה שרני לא בין החיים. מקווים מאוד שעשו שם טעות. הסיכויים לא לטובתנו, אבל אנחנו עדיין בתקווה שהוא יחזור", אמרה טליק.
וזו המשאלה שלהם לשנה החדשה. "שהוא חי. שהוא יחזור ויצחק איתנו על התקופה הנוראית הזאת".
ההורים מרבים להיזכר בפרטים הקטנים בדמות של רן. אהבתו לערק לימונים, לבשר ובמיוחד לשווארמה, הקשר המיוחד עם ילדים וקשישים, וגם כוח הרצון יוצא הדופן שלו. "רני כל הזמן אמר – הכול בראש. זה היה הסלוגן שלו", סיפרה טליק. "אנחנו מתפללים. אם יש מישהו שיכול לשרוד את זה – זה הוא".
"כשבר יחזור, אני אלך על הרגליים שלי"
טל קופרשטיין, אביו של בר, לא הצליח לדבר במשך שנים ‑ אחרי שהפך לסיעודי בעקבות תאונת דרכים שעבר. אבל מאז שבר נחטף, הוא למד לעשות את זה מחדש, לאט לאט, במטרה אחת: להשמיע את הזעקה של בנו.
בקול רועד, וכשהדמעות חונקות אותו, הוא מתעקש. מחכה ליום שבו בר ישמע אותו. "הוא עוד לא שמע אותי מדבר. חשוב לי שהוא יידע שאני מדבר".
כבר שנתיים שטל מדמיין את הרגע שבו הוא יתאחד עם בנו. "הדבר הראשון שאעשה כשאראה אותו זה לחבק אותו. אני אלך אליו על הרגליים שלי".
הזיכרונות מבר מלווים אותו בכל רגע קטן. הוא מצביע על תמונה שלו ושל בנו עם פלאפל. "הייתה לי חנות פלאפל לפני התאונה, והוא ניהל אותה כשאני הייתי בבית חולים. עבדנו שם יחד חודש או חודשיים. בר ואני מאוד קרובים. אני הייתי מתנדב במשטרה, מדריך ירי. הוא גם הלך בעקבותיי, לימדתי אותו לירות. הייתי חובש על אופנוע והוא היה בא איתי לעזור לפצועים. זה עניין אותו מאוד".
טל נאחז בכוח של בר, וברגעים שעיצבו את הקשר המיוחד שיש ביניהם. "כשהמטפל שלי היה לוקח חופש בשישי-שבת, בר היה זה שמטפל בי. בר נולד בבית החולים וולפסון, ואני יילדתי אותו. כבר כשנולד היה מתוק. לא למד הרבה, אבל תמיד קיבל את הציונים הכי גבוהים במבחנים".
השנה, הוא ואשתו ג'ולי יקיימו את ערב החג בביתם עם אחיו הקטנים של בר, אולי גם עם הסבא והסבתא שלו. "אנחנו חוגגים כי ג'ולי דתייה", הסביר. כששואלים אותו מה הוא מאחל לבר לשנה החדשה, הוא עונה בקצרה, מבלי להסס: "שבר יחזור".
"אין לנו חג. אין לנו תאריכים"
ענת וחגי אנגרסט, הוריו של מתן, זוכרים היטב איך נראו החגים בביתם, עד לפני שנתיים. "אנחנו אוהבים מאוד שיש כמה שיותר אנשים", מספרת ענת, "משפחה גרעינית, משפחה מורחבת, כל מי שנשאר לבד בחג. כולם מוזמנים, הדלת פתוחה. מתן אוהב מאוד את החגים, את המשפחתיות ‑ מהצהריים היינו מפנים את הסלון ופותחים שולחנות ולקראת הערב הבית היה מתמלא. כולם באו עם הסירים, ומתן אהב את צלי הבקר שלי, את הדגים והירקות". אבל מאז אותו היום השחור, הכל השתנה. הזמן עצר.
3 צפייה בגלריה
"בחג נהיה הכי קרובים לראש הממשלה כדי להדגיש את הניתוק", הוריו של מתן אנגרסט
(צילום: גיל נחושתן )
"אנחנו תקועים ב-7 באוקטובר", אומר חגי. "אין לנו חג. אין לנו תאריכים. כשכולם חוגגים, אנחנו בשעות הכי קשות שלנו. כולם שואלים, איפה תהיו בחג? וזה רק מדגיש כמה מתן חסר. בשנה שעברה היינו בכיכר, אנחנו נוודים, אנחנו ברחובות. באותה שבת שחורה מתן הגן על המדינה ומהיום למחרת מתן מגן על הממשלה".
את ערב השנה החדשה, ענת וחגי יציינו מחוץ לבית. "בתור אמא, אני חושבת שאני הולכת להיות הכי קרובה לראש הממשלה, כדי להדגיש את הניתוק. מבחינתי, הוא זה שהיה יכול לדאוג שמתן יהיה פה בחג. איך הוא מסוגל לשבת בשולחן עם המשפחה שלו כשהחטופים שם?"
ההורים מבקרים בחריפות את חוסר ההתקדמות במשא ומתן. "כל מלחמה מסתיימת בהסכם. זאת המלחמה הכי ארוכה שהייתה לנו. אם ראש הממשלה ירצה, מתן יהיה פה", חגי מדגיש, וענת מוסיפה: "כששמעתי שיש שרים שאומרים שאפשר להקריב את החטופים, נשברתי. זה הבן שלי. אני אעשה הכל כדי שהוא יחזור".
והאיחול שלהם לשנה החדשה הוא אחד. "שמתן ושאר החטופים יהיו פה כמה שיותר מהר, רצוי לפני ראש השנה. בלעדיהם אין לנו שנה חדשה. שמתן לא יאבד תקווה. שיידע שזה מה שהעם רוצה, ושזה ייתן לו כוח".
פורסם לראשונה: 00:00, 22.09.25
