הכתבה שפירסמו בסוף-השבוע רונן ברגמן ויובל רובוביץ פורסת תמונה מדהימה שחייבת להיבדק לעומק: האפשרות שסוכן הצמרת אשרף מרואן, "המלאך", היה בעצמו חוד החנית של מאמץ ההונאה האדיר שהפעילה מצרים נגד ישראל ערב מלחמת יום הכיפורים. אישית, תמיד הייתי משוכנע ש"המלאך" היה סוכן איכותי שהעניק לישראל התרעה בזמן - אבל הכתבה מבוססת על מחקר שיטתי, ועתירה במידע חדש. לכן, חייבת לקום כעת ועדה משותפת לאמ"ן ולמוסד, ואולי אף יותר מכך, שתבדוק את הדברים לעומקם.
מדוע חשוב לבדוק את הדברים כעת, יותר מ-50 שנה אחרי? כיוון שהונאות בעולם הצללים של הריגול והמבצעים לעולם אינן נעלמות, ועלולות להמשיך להסב נזק כבד מאוד לביטחון המדינה. כך אצלנו, וכך במדינות אחרות לאורך ההיסטוריה. הדוגמה הטרייה והכואבת ביותר היא ההונאה שהפעיל חמאס ערב מתקפת הזוועות שלו ב-7 באוקטובר 2023: אם אי פעם תקום ועדת חקירה ממלכתית לאירועי הטבח (כרגע היא לא נראית באופק), יהיה צורך לבחון עד כמה כשלי 1973 ניכרים גם במחדל הזה - כדי שלא ניפול שוב בעתיד.
הכתבה מלמדת על חשיבותה של עבודה מודיעינית נכונה כדרך להימנע מנפילה בשבי הקונספציה. מניסיון אישי בשורה ארוכה של תפקידים שקשורים להערכת מודיעין, אימצתי עקרון פלדה מרכזי שאין בלתו: מי שעוסק בעולם המורכב של הערכת מידע מודיעיני, בדגש על מידע התרעתי, חייב להיצמד לניתוח תוכני המידע שמגיעים ממגוון רחב של מקורות מודיעין. הניתוח מתבצע על בסיס הנוסחה הבאה: יכולות האויב, במיוחד כאלה שאופייניות ליציאה למלחמה יזומה, לצד כוונותיו. השילוב בין שני המרכיבים הללו יוצר תמונה של איום, או להבדיל מפריך איומי שווא.
כך, לדוגמה, פרשה שאני מכיר מקרוב שבמרכזה התרעה למלחמה. בשנת 1997 התקבל מידע מהמוסד שלפיו סוריה מתכוונת לתקוף את ישראל כדי להתניע תהליך מדיני, כביכול, שיאלץ את ישראל להחזיר את רמת הגולן אחרי כיבוש החרמון. באותה עת, לא ידענו באמ"ן שמעביר המידע, יהודה גיל, בדה אותו ממוחו הקודח, ולימים הוא הורשע בעקבות מעשה זה. בישראל, בצדק, התייחסו למידע בתחילה ברצינות, והכריזו על צעדי כוננות שעלו סכומי עתק, אבל התפתחה מחלוקת סביב השאלה אם יש בהתרעה זו די כדי להכריז על גיוס מילואים. לכן, נבחנו לעומק ההכנות האמיתיות שצבא סוריה נוקט - והבנו שאין כל הכנות למלחמה. צבא עוין, בכל מדינה, לא יוצא למלחמה מבלי לבצע שורה ארוכה של היערכויות ייעודיות, ואף אחת מהן לא אותרה. בכל הנוגע לזיהוי כוונות, חאפז אל-אסד אמנם היה שליט אכזר - אך ארצו הייתה מפוצלת וחלשה, ולא הושמע שום איום כלפי ישראל. לאור כל זאת, הוחלט שלא לגייס מילואים.
אם אי פעם תקום ועדת חקירה ממלכתית לאירועי הטבח ב-7 באוקטובר, יהיה צורך לבחון עד כמה כשלי 1973 ניכרים גם במחדל הזה - כדי שלא ניפול שוב בעתיד
דוגמה היסטורית נוספת היא פיגוע כביש החוף שביצע פת"ח בהנהגת ערפאת ואבו-ג'יהאד במארס 1978. לישראל היה מידע מהימן ביותר שפת"ח לא יתקוף את ישראל דרך לבנון, מחשש שישראל תסלק אותו מארץ הארזים - אבל מידע מודיעיני אחר חשף נוהל קרב מלא, ששקול לסימנים מעידים למלחמה של צבאות סדירים. נוצרה דילמה: האם להעדיף את המידע על היעדר כוונות לבצע פיגועים, או להסתמך על המידע ששיקף הכנות קונקרטיות לבצע פיגוע. כאן ניתן לראות את אחד מלקחי מלחמת יום כיפור: זיהוי של הכנות אופייניות להתקפה צבאית חייב לקבל עדיפות על פני ניתוח של כוונות, גם כשמדובר במקורות אמינים. בסוף, מתקפת הטרור אמנם הצליחה, אך למערכת הביטחון עמדה התרעה ברורה, הודות לניתוח המודיעיני.
עמוס גלעדצילום: יריב כץ50 שנה לאחר מלחמת יום כיפור, ישראל נפלה קורבן למתקפה רצחנית שתחילתה בהונאה. כמו ב-1973, גם ב-2023 הקונספציה עמדה בסתירה למידע מודיעיני - "חומת יריחו", דיווחי התצפיתניות, נאומי סינוואר - והועדפה על פניו. זו הסיבה לכך שהממצאים בכתבה מחייבים בדיקה לעומק: מדובר בדיני נפשות, ברמת הפרט והמדינה.
וישנו גם לקח לכל חייל וחיילת, קצין וקצינה, וכל מי שעוסקים בהערכת מודיעין: חייבים לחזור לתפיסה הקלאסית של הצבת התרעת המודיעין כחוד החנית של פעילות המודיעין. אין חלופה להתרעה איכותית, עם כל הכבוד לסייבר וליכולותיו.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.09.25
