רב-סרן מנדי חושב שהעם שלנו זקוק לריסטרט. הוא אומר את זה בזמן שאנחנו מסתובבים בגטו היהודי של בודפשט.
יש לו דיבור רך כזה, למנדי. כזה שלא מסתדר עם מבנה הגוף שלו. מוצק, איזה מטר תשעים. אולי בגלל זה, כשלחם בשבת ההיא בכפר עזה כקצין גבעתי, היה מטרה בולטת וספג כדורים בשביל אחרים. באותם רגעים הרגיש שזהו, האוויר לא בא יותר. "ממאה אחוז סוללה ירדתי לחמישה אחוז", הוא מתאר.
פגשתי אותו לראשונה לפני שנה וחצי, כשהיה בשלבי שיקום, והסוללה נטענה מחדש. הוא היה נחוש לחזור להילחם. רק שעכשיו, כשאנחנו במסע מנהיגות בהונגריה מטעם ההסתדרות הציונית העולמית של לוחמים שנפצעו ובחרו להישאר בצבא, הוא נראה הרבה פחות אופטימי. אולי כי הניסיון לחזור להילחם לא צלח, הפציעה לא הרפתה. ובעיקר בגללנו, העם שאוהב להתכסח.
צועדים לאורך רחוב רומבך. סביבנו מבנים קדומים רווי גרפיטי. עוצרים בבית הכנסת המפואר שברחוב דוהאן, זה שנחשב לגדול באירופה. ותוך כדי מנדי נזכר באירוע מלפני שבועיים. הוא הלך לשתות קפה עם אשתו והקטנה שלו, בת חצי שנה. משום מקום מישהו התחיל לצרוח. "תמצא עבודה אחרת, תפסיקו לרצוח בעזה", כאלה.
מה שהכי הפריע לי בסיטואציה, מנדי אומר, זה שבית הקפה היה מלא, ואף אחד לא נחלץ לעזרתי. ואז, עם הקול הרך שלו הוא מוסיף שמציאות הפילוג והשסע מקשה עליו לראות את האור.
יום הכיפורים של 2023, זה שבא רגע לפני 7 באוקטובר, סימל ימי מחלוקת נוראים בתוכנו, ובשיאו מהומה בין מתפללים בכיכר דיזנגוף בתל-אביב בגלל הפרדה.
במלחמות עם שאר העולם טראמפ מטפל לנו. הוא לא יוכל להציל אותנו מעצמנו. דרושה תוכנית 21 נקודות לשיקום השלום בתוכנו. דרושים מנהיגים אמיצים שיובילו אותה. ואולי, כמו בסיפור קטאר, יתחילו בסליחה
יום כיפור הנוכחי, כשברקע תחושות של חדש, של גשם ראשון שאולי ישטוף פה הכל, יכול וחייב להיות גם התחלה של משהו אחר בינינו.
במלחמות עם שאר העולם טראמפ מטפל לנו. הוא לא יוכל להציל אותנו מעצמנו. דרושה תוכנית 21 נקודות לשיקום השלום בתוכנו. דרושים מנהיגים אמיצים שיובילו אותה. ואולי, כמו בסיפור קטאר, יתחילו בסליחה.
בשנתיים האחרונות, שבהן גיששנו באפלה אחרי נקודת אחיזה, משהו שאולי יעזור לנו להבין, התפללנו בלי סוף להוא למעלה. את אלו שסבלו והקריבו לצידנו לא ספרנו, במקרה הטוב, אם דעתם לא תאמה את שלנו.
ההוא למעלה ימחל לנו בטובו, אבל הסליחות צריכות להיות קודם ובעיקר בינינו, ולא להישאר בחזקת מילים. זה יותר קשה, ברור. לסליחות בינינו יש פנים. יש מבטים נפגעים.
אבל אולי, לכו תדעו, כמו שכיפור ההוא סימן את המשבר הפנימי שהוביל לחיצוני – כיפור הנוכחי יוביל דרך שלום חיצוני לשלום פנימי.
ליאור בן עמיצילום: יובל חןהמרחב הציבורי שלנו סובל מזיהום רדיואקטיבי של יותר מדי מילים, כעסים, מעשים. וזה עוד לפני ההסכם, שיעורר מחלוקות אם יגיע לכדי מימוש. טבעי להתווכח, המחירים כבדים, אבל לא על חשבון זה שלא נוכל להסתכל אחד לשני בעיניים.
שמי כיפור פעורים מעלינו, מחכים לראות איך נתנהג הפעם, ואם נצלח ונצמח את הרגע כעם אחד, שאולי לא מסכים, אבל עדיין הוא אחד.
אולי זה הריסטרט שמנדי מדבר עליו.
