הסוכה של משפחת דלאל באלפי מנשה עדיין עומדת. היא לא פורקה מאז חג הסוכות לפני שנתיים. הקישוטים שנתלו עליה דהו, ענפי הסכך התייבשו, אבל בתוכה נשמרת הבקשה האחרונה של גיא גלבוע דלאל מאביו אילן: "אל תפרק את הסוכה לבד. כשאחזור מהמסיבה נפרק אותה יחד".
גיא לא חזר מהמסיבה, והם, מאז, לא נגעו בסוכה. "אנחנו קוראים לה 'סוכת התקווה' שלנו", אומר אילן. "כל עוד היא עומדת יש לנו תקווה. היא מחכה לו, כמו שאנחנו מחכים לו".
בליל שישי, 6 באוקטובר 2023, גיא יצא למסיבת הנובה עם שלושת חבריו הקרובים - אביתר דוד ובני הזוג רון צרפתי ז"ל ועידן הרמתי ז"ל. הוא הספיק לשלוח לאמו מירב הודעה שהגיע בשלום. בבוקר הצטרף למסיבה גם אחיו הגדול, גל, והשניים שלחו סלפי שבו הם נראים מחייכים ומאושרים.
"כל פעם שמדברים על עסקה יש תקווה", אומר אילן. "ואז כשזה נתקע, זה מרסק. ביולי כבר היינו בטוחים שזה קורה. עכשיו שוב מדברים על סיכוי, ואנחנו מנסים להחזיק באופטימיות זהירה. אין לנו משהו אחר להיאחז בו. כשגיא נחטף אחותו גאיה הייתה בת 15. היום היא כמעט בת 18. היא עשתה בגרויות, למדה נהיגה, והוא לא שם כדי לראות. היא מתגעגעת אליו כל יום"
כמה שעות אחר כך הכול השתנה. כשכוחות הנוחבה פשטו על המסיבה וטבחו במאות מבלים, גיא וחבריו ניסו למצוא מחסה מתחת לשיח, אך המחבלים איתרו אותם. רון ועידן נרצחו. גיא ואביתר נלקחו לעזה. לגל היה מזל: הוא התחבא במשך שעות ארוכות וניצל. "ב-11:30 בבוקר ראינו את הסרטון הראשון", מספר אילן. "גיא ואביתר חטופים. ככה גילינו. מאז אנחנו חיים בגיהינום".
בשנתיים שחלפו פורסמו סרטונים של גיא ואביתר מעזה. באחד הזכורים שבהם נראים החברים הטובים צופים ב"טקס" השחרור של חטופים אחרים ומתחננים על חייהם. הם רזים וחיוורים, עיניהם כבויות. "זה כבר לא גיא שאנחנו מכירים", אומר אילן. "גיא שלנו תמיד מחייך, ילד עם עיניים טובות. שם הוא נראה שבור, בלי אור. לראות את זה זה להסתכל לכאב בעיניים".
בסרטון אכזרי אחר השובים מאלצים את אביתר, עצמותיו בולטות מרוב רזון, לחפור את קברו. אביתר, שהיה בן בית אצלם, גדל עם גיא מאז הגן. הם ניגנו יחד בגיטרה, טיילו יחד, חגגו יחד. "הוא כמו עוד ילד שלי", אומר אילן בשקט. "שניהם נחטפו יחד, עברו הכול יחד. ועכשיו אנחנו אפילו לא יודעים אם הם עדיין יחד".
"הגעגועים שורפים את הלב"
המשפחה עוקבת בדריכות אחרי כל דיווח על עסקה מתגבשת. "כל פעם שמדברים על עסקה יש תקווה", אומר אילן. "ואז כשזה נתקע, זה מרסק. ביולי כבר היינו בטוחים שזה קורה. עכשיו שוב מדברים על סיכוי, ואנחנו מנסים להחזיק באופטימיות זהירה. אין לנו משהו אחר להיאחז בו. כשגיא נחטף אחותו גאיה הייתה בת 15. היום היא כמעט בת 18. היא עשתה בגרויות, למדה נהיגה, והוא לא שם כדי לראות. היא מתגעגעת אליו כל יום".
החיים בבית, שהיה פעם מלא אור, מוזיקה וצחוק, עצרו ב-7 באוקטובר. "אנחנו לא חוגגים חגים, לא עושים ערבי שישי. אין מצב רוח. קשה לשמוח כשאתה לא יודע מה עם הילד שלך", מספר אילן. "לפני שנה אשתי קיבלה התקף לב מהמתח ועברה ניתוח לב פתוח. הגעגועים שורפים את הלב. גיא ואני היינו מדברים שעות. הוא הכי דומה לי באופי. אוהבים את אותו ספורט, את אותה מוזיקה. מאז שהוא איננו, אני לא מצליח לראות אפילו משחק אחד. אני מדבר אליו כל ערב, אומר לו שאנחנו מחכים, אוהבים, שלא יוותר. שאנחנו עושים הכול".
בסוכות לפני שנתיים כל המשפחה עוד ישבה יחד תחת הסכך. כולם אכלו, צחקו, שרו. הם לא יכלו לדמיין שעולמם עומד להתהפך. מאז, הסוכה עומדת דוממת, עדות לציפייה ולתקווה שגיא יחזור כבר הביתה. "אני מסתכל עליה כל יום", אומר אילן. "היא מזכירה לנו למה אנחנו פה. גיא ביקש שלא אפרק אותה בלעדיו, אז אני לא אפרק. רק כשהוא יחזור נפרק אותה יחד".
פורסם לראשונה: 00:00, 06.10.25
