העז הראשונה שברחה מחדר המו"מ בשארם א-שייח' לקראת העסקה המיוחלת, טיפסה בקלילות במעלה הכותרות הראשיות כשבפיה פתק מגולגל ועליו נכתב "גופתו של סינוואר". היו אלה ג'ארד קושנר וסטיב וויטקוף, יועציו הבכירים של נשיא ארה"ב טראמפ, שלל בכירים מהצד הישראלי ונציגיו של ארגון הטרור הבלתי מתכלה שנחתו בעיר הנופש המצרית והשאירו בכניסה מאחוריהם חרך צר שדרכו יצאו ובאו בחופשיות עדרי צאן מהזן הנפוץ באזורנו. כל אחת נושאת בפיה בשורה צורבת של הפסד: שחרור סמלים כמו מרואן ברגותי, הגדלת הרשימה של האסירים הביטחוניים שייצאו לחופשי, נסיגה מלאה של כוחות צה"ל מהרצועה, והדלת עודנה פתוחה. כי במקום שבו מתקיים מו"מ לשחרור חטופינו בעזה, יהיו גם מספיק אנשים שיחפשו את העז הכי חלשה בסביבה כדי להלביש עליה תירוץ מנצח לכישלון המו"מ.
כבר ראינו בשנתיים האחרונות איך עושים את זה ביעילות, קוברים ומקימים לתחייה חרדות כמו ציר פילדלפי וציר מורג, מטרפדים מהלכים מדיניים כדי לשמר את הממשלה בשלטון ואת החטופים בעזה, מפטרים שר ביטחון וראש שב"כ, נפטרים מרמטכ"ל ובוחרים אחד נוח, וכפי שחשף ה"ניו-יורק טיימס" ביולי האחרון גם בוחרים בכיף שותפים קואליציוניים שאו מחזיקים ראש ממשלה באזורים רגישים ומונעים הפסקת אש ממושכת באיומים ("אם תביא הסכם כזה אין לך ממשלה", ב’ סמוטריץ', אפריל 2024), או קורסים לרגליו ביראת כבוד, מוותרים על חוק הגיוס ומקפלים את הדרישה לפיזור הכנסת אחרי ששמעו ממנו בסוד על התקיפה באיראן (מ’ גפני, יוני 2025). יש הרבה דרכים להחמיץ את הפנייה הנכונה, ויש תחושה שראש הממשלה בנימין נתניהו פסע בכולן. רועה אמיתי כבר מזמן היה מחזיר הביתה את העדר, אבל כשמדובר במנהיג שמתנער מטבח מחריד שהתרחש במשמרת שלו כדאי לשים לב שהוא לא במקרה שוב נהנה מהבלגן סביב כמה עיזים שברחו לו.
והניסיון של ישראל מצד אחד וחמאס מהצד השני לעשות קולות של מחליטים משהו הגיע לרמה של מכמיר לב. בזמן שאנחנו מגרשים עיזים מהחצר האחורית, טראמפ בונה את הכיסא בשורה הראשונה שעליו יישב בטקס הנכסף בשוודיה. הוא יגיע לשם במטוס הפרטי שקיבל מתנה מהקטארים, יסתלבט בנאום שלו על ביבי השלילי וג'ו הישנוני ויצחק עלינו כל הדרך אל הנובל. הוא שונא את “הניו יורק טיימס", אבל בטוח קרא את התחקיר על המשבש הסדרתי והגיע מוכן עם המהלך הידוע של שיחת הטלפון המשפילה עם החבר הערבי. עזבו אתכם מאביתר דוד ואיתן מור. הם, חבריהם וענבר הימן ז"ל אחת, מעולם לא היו המוטיבציה האמיתית שלו בשנתיים האחרונות, אין סיבה שיהיו פתאום עכשיו.
במקום שבו מתקיים מו"מ לשחרור חטופינו בעזה, יהיו גם מספיק אנשים שיחפשו את העז הכי חלשה בסביבה כדי להלביש עליה תירוץ מנצח לכישלון המו"מ
מדובר בהסחות דעת עלובות שעלולות בשנייה להתלקח למדורה של שמחת חג עם הפסקה לפרסומות, היכן שלא יודעים לחבר מוזיקה מקורית, רק לתקוע בשופרות ולענות אמן לטיימינג המבריק של רה"מ שהחליט להסיר את החרם בן השנתיים שהטיל על השבת כל החטופים תמורת סיום כל המלחמה. מקום שבו אין יודעים לפקפק בריבון או לתבוע תשובות על שאלות בסיסיות כמו מה יקרה ביום שאחרי, ומי ישלוט ברצועה אם אפילו אוכל לא מסוגלים לחלק שם כמו שצריך? אלו רעשי רקע שלא מאפשרים להתרכז בעיקר, מטשטשים את הסקרנות הבריאה לבדוק מי בכלל צריך את הגופה של סינוואר אם האחים והאחות שלו חיים כמו מתים במנהרות עזה, מי רוצה אצלו את ברגותי כשהם נושמים אך קבורים מתחת לאדמה? על אילו "אסים" מדברים שחקני הפוקר המהוללים של הקבינט הביטחוני שמשחקים כבר 734 ימים בקזינו על שם ברוך גולדשטיין? האם יש מישהו בישראל שלדעתו גופות של ארכי-מרצחים שוות משהו מעבר לצורכי שחרור חטופים?
לממשלה שתקלוט את ההצעה לעסקה כוללת של החזרת כל החטופים והחטופה תמורת סיום המלחמה ותעמיד אותה להצבעה יש את כל הסיבות הנכונות להצביע בעד, אלא שעד היום הם הוכיחו את ההפך שוב ושוב. גם הפעם אין סיבה להיות רגועים מדי. מאז שהחל הקיפאון בשיחות, השתנה הסטטוס של הסמוטריצ'ים והבן גבירים שאיבדו את היתרון היחסי שלהם לטובת גדעון סער, המאהבת הוותיקה. האיומים שלהם להפלת הממשלה איבדו מכוחם והנזק שהסבו למשפחת המלוכה המתגוררת ברחוב עזה ומסתמנת כשיאנית הניתוק מהעם ב-75 השנים האחרונות, גדול בהרבה מהתועלת. הם לא נחוצים יותר להחזקתו של נתניהו.
אבל מי שיוודא של-2,260 הנרצחים והנופלים מאז 7 באוקטובר לא יתווסף ולו שם אחד, הוא העם. רובו המכריע שתומך בעסקת חטופים לא ישאיר את ההכרעה לקבינט מצומצם, לממשלה רופסת או לרועה צאן ששואב הנאה מעדר שהתפזר לו. זה יקרה רק אם נוכל להרפות מאשליית הניצחון ולנוח מעט בתודעת הפסד, להתאבל ביום חג על מה שכואב, להתבייש קצת לשמוח ליד משפחה שלעולם לא תשוב להיות שלמה, ולהשלים כבר עם זה שאם תהיה כאן בשורה ישראלית על ראשית האביב המדיני – תהיה זאת עז ולא סנונית שתישא אותה.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.10.25
