ההסדרים שנקבעים בסיומן של מלחמות הם הפרמטר החשוב ביותר לקביעת עתידו של האזור. לאחר השבתם הצפויה והחיונית של החטופים, ישראל חייבת להבטיח את יכולתה לאכוף את מרכיבי תוכניתו של טראמפ. בהיעדר מנגנון אכיפה מפורט, אפקטיבי ואגרסיבי, עלולה התוכנית, השואפת ליצור מזרח תיכון חדש, לשנות לרעה את יכולתה של ישראל להתמודד עם האיומים בזירה הפלסטינית בעזה וביהודה ושומרון.
השלב הראשון בתוכנית טראמפ עומד לצאת לדרך. החטופים החיים יחזרו לחיק משפחותיהם - והחללים לקבר ישראל. חזרתם הצפויה היא ציון דרך דרמטי ומרגש המשקף גם את עליונותה המוסרית של ישראל על אויביה. למקרא תוכנית 21 הנקודות של הנשיא טראמפ, היו שתהו אם מלבד השבת החטופים וסיום הלחימה אין מדובר בתוכנית יומרנית מדי. התוכנית מציעה לפרז את הרצועה, לסיים את שלטונו של חמאס ובהמשך ליצור "מזרח תיכון חדש 2.0". נדמה שככל שמדובר בהסדרי הביטחון העתידיים, זו תוכנית מחוררת. כדי לבחון את עמדתה של ישראל יש להבין כי התוכנית, המבקשת להניח בסיס ליצירת בריתות אסטרטגיות ושלום במזרח התיכון, מונעת על ידי אינטרסים גיאו-פוליטיים של ארצות-הברית. עניינם של אלה גדול בהרבה מסיום המלחמה בעזה ואפילו מרצונו של הנשיא לזכות בפרס נובל לשלום.
1 צפייה בגלריה
(כוח צה"ל ברמאללה. עצימת העין הישראלית יצרה פוטנציאל התחממות באיו"ש | צילום: אי-אף-פי, ZAIN JAAFAR)
תחת ממשלו של הנשיא טראמפ מנסה ארה"ב להקנות לעצמה בחזרה את ההגמוניה העולמית, אל מול הציר הנגדי הכולל את סין, רוסיה ואיראן. התוכנית הגדולה, המוכרת כ-IMEC, ובשמה המלא India-Middle East-Europe Economic Corridor, כוללת את הקמתו של מסדרון כלכלי מהודו, דרך המזרח התיכון לאירופה. הפרויקט הזה עתיד ליצור נתיבי סחר חדשים ומהירים, לנטרל את יכולות ההשפעה של סין, איראן ורוסיה ולחזק את מעמדן של מדינות המזרח התיכון המשתתפות בו, ובהן ישראל.
לצורך הגעה ליעד השאפתני הזה ארה"ב מנסה לפרק ולהרכיב מחדש את יחסי הכוחות במזה"ת על ידי ניתוק הציר השיעי בהובלת איראן והגעה לנורמליזציה ולשיתופי פעולה בין ציר המדינות הסוניות לבין ישראל, באמצעות הרחבתם של הסכמי אברהם. אלא שהדרך למימוש חזון ה-IMEC והסכמי אברהם המורחבים עוברת במחנות הפליטים ג'באליה ושאטי. ארה"ב מבינה שכתנאי מקדים היא חייבת להביא לסיומה של המלחמה וכאן מונח בפנינו שוב תפוח האדמה הלוהט של עזה, ובאופן רחב יותר, של הסוגיה הפלסטינית.
להיטותה של ארה"ב ליצור את התנאים למימוש תוכניתה האסטרטגית היא מוקש משמעותי מבחינת ישראל, אשר צריכה בראש ובראשונה להבטיח שסיום המלחמה והשבת החטופים לא יהיו רק הפרולוג למלחמה הבאה. דווקא המרכיב הזה בתוכנית טראמפ אינו זוכה לפירוט מספק.
התוכנית כוללת שורה של הצהרות כוונות לגבי פירוז הרצועה ומנגנונים עקרוניים לניהולה, אך אין בה כל פירוט של האופן שבו תוכל ישראל להבטיח את ביטחונה ושל הכלים לאכיפה ביחס להפרות הצפויות של הפלסטינים בעזה, מול כל הסכם שיושג. בנסיבות אלה הסכנה הגדולה מבחינתה של ישראל היא בניסיון של האמריקאים לקפוץ מקומת ההסדר המיידי להשבת החטופים, ישירות אל מימוש התוכנית האסטרטגית הגדולה, תוך הזנחתם של סידורי הביטחון והכלים של ישראל לאכיפת הישגי מלחמת חרבות ברזל.
בחינה של היסטוריית מלחמות העולם ושל המלחמות וה"סבבים" בין ישראל לשכנותיה ולארגונים הפלסטיניים השונים, מצביעה על כך שהכרעות ברורות יוצרות הסדרים ברורים. מלחמות המסתיימות בהסדרים מגומגמים וללא מנגנוני אכיפה מובהקים ומפורטים המגובים באיום משמעותי, הן פתח להתלקחות מחודשת של הסכסוך.
דוגמה מובהקת לכך ניתן למצוא בהסדרים שכוננו המעצמות שהשתייכו לבנות הברית בוועידת יאלטה, בשלהי מלחמת העולם השנייה. בכל הקשור לחלוקתה של גרמניה, קבעו הצדדים חלוקה ברורה של אזורי כיבוש, תהליך של דה-נאציפיקציה והעמדה לדין של פושעי המלחמה. מנגד, בדיון על גורלה של מזרח אירופה התגלתה חולשתו של הנשיא האמריקאי רוזוולט, אשר הלך שולל אחר ערמומיותו של סטאלין. האחרון הבטיח לקיים בפולין ובשאר המדינות המשוחררות בחירות דמוקרטיות וחופשיות. בהיעדר מנגנוני אכיפה ופיקוח ברורים, הפכה התחייבות זאת לבסיס להשתלטותה של ברית-המועצות על המדינות המשוחררות ולמתח הבין-גושי בין הקומוניזם למערב.
חיזבאללה כמשל
אותו היגיון חל גם על האופן שבו הסתיימו המלחמות והמבצעים שניהלה ישראל מול אויביה. מלחמת יום הכיפורים, אשר הסתיימה בהכרעה צבאית ברורה, הובילה לכינונם של הסדרי ביטחון מפורטים, אשר הגדירו במדויק את פריסת הכוחות המותרת בסיני ואת מנגנון האכיפה הבינ"ל. הסדרים אלה יצרו את התשתית לתהליך השלום בין ישראל למצרים. מנגד, בחזית הצפונית לא השכילו הקהילה הבינ"ל וישראל ליצור מנגנון ברור ולצידו אמצעי אכיפה אפקטיביים בסיומה של מלחמת לבנון השנייה.
בעקבות המלחמה, שהסתיימה כשכל צד טוען לניצחונו, קבעה מועצת הביטחון של האו"ם בהחלטה 1701 כללים שנועדו להבטיח יציבות באזור ולמנוע את התלקחות המלחמה הבאה. אלא שהעקרונות שהוצהרו בהחלטה לא כללו מנגנוני אכיפה אפקטיביים והשתמשו בשפה עמומה של "קריאה לפירוק ולנסיגת המיליציות החמושות" (חיזבאללה).
כפי שלימדה אותנו ההיסטוריה – רק אנחנו נוכל להבטיח את ביטחוננו וגם האינטרסים של הטובה בבנות בריתנו לא תמיד חופפים לשלנו
בהיעדר מנגנונים כאלה המשיך חיזבאללה להתעצם ללא מפריע תחת עינו הבלתי פקוחה של כוח יוניפי"ל ותחת חוסר נכונותה של מדינת ישראל להיכנס למערכה נוספת. מציאות זו השתנתה רק במלחמה הנוכחית, שסימנה שינוי מגמה דרמטי במדיניות הביטחון הישראלית.
דני ון בירןגם בחזית הפלסטינית מנהלת ישראל מדיניות של עצימת עין. אחרי כינונם של הסכמי אוסלו החלו הפלסטינים בהפרתם הסיטונית על ידי עידוד טירור, תשלום משכורות למחבלים ומערכת חינוך מסיתה. ישראל העדיפה להימנע מכניסה לעימות מלא ובכך במידה רבה יצרה את התשתית למלחמה הנוכחית ולפוטנציאל התלקחות החזית ביהודה ושומרון.
הלקחים הללו מחייבים אותנו להבין כי סיום המלחמה חייב להיות מלווה במנגנוני ביטחון שיבטיחו לא רק את השבת החטופים, אלא גם את מניעתה של המלחמה הבאה. כדי שזה יקרה חייבת ישראל לעמוד על רגליה האחוריות, גם במחיר עימות עם בת בריתנו האמריקאית, ולהבטיח שכל הסדר יכלול את העקרונות הבאים: פירוז עזה מנשק ותשתית לחימה; שמירת פרימטר ביטחוני בתוך תחומי הרצועה; שלטון אזרחי שאינו של חמאס, הרש"פ או כל גורם תומך טרור; הימנעות מיצירת תשתית להקמה עתידית של מדינה פלסטינית. מעל כל אלה, חייב ההסדר לאפשר לישראל חופש פעולה צבאי לאכוף את ההתחייבויות הללו. כפי שלימדה אותנו ההיסטוריה – רק אנחנו נוכל להבטיח את ביטחוננו וגם האינטרסים של הטובה בבנות בריתנו לא תמיד חופפים לשלנו.
פורסם לראשונה: 00:00, 10.10.25
