וכל שורות השירים קופצות אל התודעה המוצפת ברגשות, שכמעט שכחנו שהם קיימים. על הבחורים ש"שאגו כי נגמר", על הגשם שניתן "רק בעיתו" ועל מי ש"יחזור שוב לביתו", כי "יותר מזה אנחנו לא צריכים". השמחה באחת תולשת מפרצופה המיוסר של עינב צנגאוקר את עול הכאב התהומי, האינסופי, ומחליפה אותו בחיוך ענקי של אמא לביאה.
עינב צנגאוקר צוחקת צחוק גדול מהחיים היא הפוסטר של שעת החסד הזו שחיכינו לה כל כך. כמה יפה החיוך שלך עינב, שסוף-סוף זכינו להכיר. ופתאום, בגוף אני מבינה, שככה הם הרגישו, אז בכ"ט בנובמבר תש"ח, כשרקדו בכיכרות עם הכרזת המדינה. שבלילה הזה, שבין 8 ל-9 באוקטובר, גם אנחנו הצטרפנו למעגל, כאשר בכיכר החטופים, אחרי שנתיים דחוסות בחרדה, התפרץ האושר מתוך בקבוקי הציפייה, והתממשה התקווה. ואנחנו הרי כבר יודעים שלא לחינם נקרא כך ההמנון הלאומי של עם תאב חיים, עם שעבורו כבר אלפיים שנה תקווה היא פעולה אקטיבית וחוזרת ונשנית של התעקשות ויצירת מציאות.
וגם בשנתיים הארוכות הללו, כשהרגליים צעדו קילומטרים בלתי נגמרים של כאב והנכיחו את כמיהת הלב בכיכרות, ברחובות, בהפגנות התמיכה האדירות, ובחוצפה הישראלית שעוקפת מכשולים ופונה ישירות לנשיא אמריקאי נחוש, ציוני ותאב הישגים – הזכרנו לעצמנו שאנחנו ממשיכים להתעקש על הערכים המקודשים שבזכותם שרד העם היהודי וקמה מדינת ישראל. ערכים שחובה עלינו להמשיך ולהחזיק כעטרת ראשנו עדי עד – הרעות, המוסר, התעוזה, הערבות ההדדית ושותפות הגורל.
ובארץ האהובה הזו, שאין לנו אחרת ממנה ואיננו רוצים אחרת זולתה, בארץ שלנו המדממת והמלקקת את פצעיה, בארץ הזו עוד נכונו לנו מלחמות רבות מבפנים ומבחוץ. מלחמות על דמותנו, על גבולותינו, על אופי החיים המשותפים, על ריאקציה מול דמוקרטיה ועל מנהיגות שראויה לאזרחי המדינה, וכמובן על ועדת חקירה ממלכתית וחוק גיוס לכולם.
אבל עכשיו, בנקודת הזמן הרוטטת והמרעדת הזו, בשעות הארוכות והדחוסות שנותרו עד ש-20 החטופים החיים יחזרו לזרועות האמהות המחכות – עכשיו, חובה עלינו להחליף דריכות ברוך
אבל עכשיו, בנקודת הזמן הרוטטת והמרעדת הזו, בשעות הארוכות והדחוסות שנותרו עד ש-20 החטופים החיים יחזרו לזרועות האמהות המחכות ועד שיסתיים המסע המייסר של חזרת כל החטופים החללים לאמא אדמה – עכשיו, חובה עלינו להחליף דריכות ברוך. עלינו להיזכר מחדש איך לנשום, לשמוע את קולות השירים המפעמים בתוכנו, להודות למשפחות ולמטה החטופים על שיעור מכונן בקדושת החיים, ולנצור את זכר הגיבורים והגיבורות שמסרו נפשם כדי שנמשיך לחיות.
פורסם לראשונה: 00:00, 10.10.25
