מגיע לעם שלנו הרגע הזה.
ומגיע לנו להיות בו ביחד.
בואו נשים בצד את המחלוקות ליומיים. הן יחכו.
בואו נניח לשאלה האם זה ניצחון או לא, האם ניתן היה לעשות זאת קודם. בואו נהיה ברגע הזה עם הציפייה המשותפת של כולנו לראות אותם, הילדים שהפכו להיות כמו בנינו שלנו, יוצאים ממנהרות עזה אחרי שנתיים של אפלה, וחוזרים אל בני משפחותיהם. עוד נכונו אולי שעות של מתח וחרדה אבל נראה שנפל דבר והפרק הרע כל כך בחיינו, פרק שבו בקצה של כל נשימה יש כאב על אלה שמוחזקים ללא אוכל, מסתיים.
וברגע הזה נרכין ראש ונאמר תודה למי ששילמו בחייהם בשביל שיגיע. לכל הילדים שלנו, שיצאו לקרב ולנגד עיניהם החטופים. הלוחמים שסיימו את חייהם בשעה שהיישירו מבט אל הרע שבאויבינו והסתערו ללא פחד. המשפחות שלהם צריכות לדעת שעם ישראל מבין וזוכר היטב שגבורת ילדיהם היא שהביאה לנו את העסקה, היא שהחזירה את הילדים. ואנו יודעים היטב כי בעוד החטופים שבים לביתם, הם יחיו עם הכאב עד יומם האחרון.
אבל הם לא יהיו לבד.
העם שלנו המתוק לא יכול היה להמשיך בחייו כל עוד בניו מוחזקים בשבי חמאס, אבל העם שלנו יידע כעת להחזיק אורות וצללים שדרים בחיינו בערבוביה
העם שלנו המתוק לא יכול היה להמשיך בחייו כל עוד בניו מוחזקים בשבי חמאס, אבל העם שלנו יידע כעת להחזיק אורות וצללים שדרים בחיינו בערבוביה. העם שלנו יידע לשמוח ולכאוב, לכאוב ולשמוח, ולהבטיח לאלה שהיו ואינם שלעולם לא ישכחם.
מגיע לעם שלנו הרגע הזה שיש בו שמחה וכאב.
ומגיע לעם שלנו להיות בו ביחד.
ברגע הזה, שהוא רגע של חסד, מותר לזכור ולהזכיר: אנשים אחים אנחנו.
פורסם לראשונה: 00:00, 10.10.25
