בתום מבצע שומר החומות במאי 2021 פסקו בכירים בדרג המדיני והביטחוני בישראל כי חמאס הוכה קשות ומורתע מאי פעם. על בסיס הזחיחות הזאת התפתחה הקונספציה שקרסה באוקטובר 2023. התעקשות רבים בישראל להגדיר את ההסכם על סיום המלחמה בעזה כהישג דרמטי, על סף ניצחון מוחלט, מזכירים את תקדים העבר העגום ומעלים חשש לבריאת קונספציות חדשות.
לצד השמחה המוצדקת נוכח השחרור הצפוי של החטופים וההשתבחות בהישגים צבאיים אותנטיים, הכרחי להקפיד על תפיסה מדויקת של המציאות, משוחררת מסיסמאות חלולות ומדיון שמוטה על ידי אינטרסים פוליטיים והשקפות עולם. זו אינה "חמיצות" ופסימיות, אלא הדרך הבריאה והמאוזנת להתמודד עם מציאות מורכבת, שמכילה גם הישגים מרשימים אך גם פערים שנדרש ללבן.
7 באוקטובר לימד שהכרחי להתבסס לא רק על הניתוח שלנו את המציאות, אלא גם על זה של הצד השני. חמאס מודע לחורבן שהמיט על הרצועה, אבל לא רואה בהסכם מפלה, ואף מזהה הישגים, ובראשם טענותיו שקיבל ערבויות לסיום המלחמה, וכי למרות המכות חסרות התקדים שספג הוא שרד, ואף ממשיך לשמש הכוח הדומיננטי בעזה.
שאלת פירוק חמאס מנשק עומדת במוקד הפער הישראלי
שאלת פירוק חמאס מנשק עומדת במוקד הפער הישראלי. חמאס לא התחייב לדבר הזה (וטראמפ לא התעקש על הנקודה הזאת), והארגון מאותת כי לכל היותר יסכים ל"הקפאת" כוחו הצבאי או לוותר על "נשק התקפי". בישראל רווחת ההנחה שבשלב השני של ההסכם חמאס יפורק מיכולותיו הצבאיות, אבל הדבר ניתן בפועל למימוש רק באמצעות כיבוש כל הרצועה ושליטה ממושכת בה, ואם הארגון לא יסכים לכך (תרחיש כמעט ודאי), ישראל תצטרך לשוב ללחימה, כנראה תוך הפרת ערבויות שהעניק טראמפ לסיום המלחמה.
בנוסף, הכרחי להציב סימני שאלה סביב אמירות נחרצות מדי שנשמעות בשבוע החולף בישראל ומוצגות כ"עובדות". בראשן, הקביעות שההסכם הנוכחי שונה בתכלית מיוזמות שקודמו בשנה האחרונה (מהותית הוא לא); כי חמאס ויתר על דברים שלא הסכים בעבר (הוא מעולם לא שלל שחרור כל החטופים והקמת שלטון חדש בתמורה לסיום המלחמה); וכי הלחץ הצבאי איפשר את "המצב החדש" (הארגון לא מוותר על נשקו, וגם מתנגד ל"מועצת השלום" של טראמפ).
הפנטזיות שקרסו חייבות להצטרף לתחקיר העומק של שורשי מחדל 7 באוקטובר. זוהי עוד עדות עגומה לעובדה שמי שבראו את קונספציית 7 באוקטובר והמשיכו לעצב את המציאות מבלי לתחקר את מחדליהם, מפיקים באופן לא מפתיע קונספציות חדשות
עוד אמת שנדרש להבהיר היא שכרגע ההסכם מחורר ועמום למדי, בעיקר בנוגע לשלב השני. בהקשר הזה בולטות שאלות שעלולות להפוך לאבני נגף: איך יתנהל תהליך איתור והחזרת החטופים החללים, שיעמוד במוקד השלב הזה; האם ישראל תמשיך בנסיגה הטריטוריאלית, והאם זו תכלול גם את הפרימטר ו"פילדלפי", כפי שדורש חמאס; איך ייראה הממשל המקומי החדש שאמור לקום ברצועה; ומעל לכל - מה יקרה כאשר (כצפוי) יצוץ משבר בנושא הפירוק מנשק.
בית קברות לפנטזיות הרבות שפרחו בנוגע לעזה
ההסכם החדש משמש בית קברות לפנטזיות הרבות שפרחו בנוגע לעזה, בעיקר מאז שבה ישראל ללחימה לפני חצי שנה. לקריסתן יש מחיר שאיש כנראה לא ישלם: המאמץ הרב שהושקע בתכנון העיר ההומניטרית, מינהלת ההגירה מרצון שהוקמה במשרד הביטחון, מנגנון הסיוע ההומניטרי החדש (GHF) שחייב השקעת עתק וקורס בהדרגה (סמוטריץ' הגדיר אותו "תפנית אסטרטגית במערכה"), והמיליציות שטופחו בידי ישראל, ורדיפתן מעוררת דילמה האם להגן עליהן.
הציבור זכאי לשיח כן, בוגר, מורכב וחף ממאמצים להנדוס תודעה והשתלת נרטיבים. יש להסביר כי ההסכם הוא הרע במיעוטו, ועדיף על כיבוש הרצועה ושהייה בה לזמן לא מוגדר
הפנטזיות שקרסו חייבות להצטרף לתחקיר העומק של שורשי מחדל 7 באוקטובר. זוהי עוד עדות עגומה לעובדה שמי שבראו את קונספציית 7 באוקטובר והמשיכו לעצב את המציאות מבלי לתחקר את מחדליהם, מפיקים באופן לא מפתיע קונספציות חדשות. התסכול הפעם כבד יותר, היות והפנטזיות לוו מראשיתן באותות אזהרה חריפים (כולל במאמרים פרי עטי). הדבר מעלה תהייה עד כמה השתפרה תפיסת המציאות של ההנהגה והבנתה את האויב. העובדה שחמאס הסכים על שחרור כל החטופים החיים בפעימה אחת, בניגוד להערכות רבים במערכות המדינית והביטחונית וכן במדיה, ממחישה שייצור הקונספציות לא פסק לרגע לאחר 7 באוקטובר ומסב נזקים אסטרטגיים בהתמדה.
בשלב הנוכחי ישראל חייבת להתמקד ביעדים ריאליסטיים במקום בפנטזיות, ובראשם - הבטחת חופש פעולה נגד כל איום מתהווה ברצועה, בעיקר תכנון פיגועים והברחות נשק, בדיוק כפי שמיושם בלבנון זה כשנה; ופריסת כוח זר - עדיף אמריקאי - בציר "פילדלפי", הנתיב שבאמצעותו חמאס הפך מארגון טרור לצבא. מכיוון שחמאס לא צפוי להתפוגג בעזה - וגם לא ביתר המערכת הפלסטינית, ובפרט ביהודה ושומרון - סביר כי הוא ינסה לשקם את כוחו וימשיך לתכנן כיצד לפגוע בישראל במגוון שיטות וזירות. הדבר מחייב את ישראל עם סיום המלחמה להכין את מערכת העתיד למיגור חמאס, והפעם יזומה ומפוכחת, בדומה לסיבוב השני המתחייב כנראה נגד איום הגרעין האיראני.
מיכאל מילשטייןהציבור זכאי לשיח כן, בוגר, מורכב וחף ממאמצים להנדוס תודעה והשתלת נרטיבים. יש להסביר כי ההסכם הוא הרע במיעוטו, ועדיף על כיבוש הרצועה ושהייה בה לזמן לא מוגדר. יש במיוחד להימנע מהצגת ההסכם - בשל שיקולים פוליטיים - כ"ניצחון מזהיר", בדיוק כמו ההסדרה הכלכלית ערב 7 באוקטובר שתוארה כנוסחת קסם לבעיית עזה. מודעות לצללים ולחורים במציאות המתהווה חיונית לצורך דיוק בזיהוי האתגרים ובתכנון מהלכים נגדם, דבר שלא התקיים ערב 7 באוקטובר.
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל-אביב
פורסם לראשונה: 00:00, 12.10.25
