ההסכם הזה לא היה יכול להתקיים בלי המאמץ הצבאי, בלי המחיר הכבד של המלחמה - ובלי ההכרעה הקשה על שחרור מחבלים עם דם על הידיים. הכישלון של 7 באוקטובר הוא נקודת שפל לאומית, מוסרית וביטחונית שתלווה אותנו עוד שנים רבות, אך דווקא מתוך השפל הזה נולדה תקומה: נדרשנו לתגובה אחרת, שונה מכל מה שהכרנו בעבר - מתמשכת, עוצמתית, בלתי פרופורציונלית ונחושה. וצה"ל, ממש כמו עוף החול, התרומם מן ההריסות והוביל באופן ראוי להערכה מלחמה מורכבת, רב-זירתית, מול ציר רשע מאורגן בהובלת איראן, סוריה, חיזבאללה, חמאס והחות'ים. מפקדי צה"ל ולוחמיו, בסדיר ובמילואים, הפגינו אומץ, הקרבה ומסירות אין קץ. החברה הישראלית התלכדה באחדות נדירה סביב תחושת שליחות קיומית.
1 צפייה בגלריה
(צילום: אוריאל אבן ספיר, פאולינה פטימר, הרצל יוסף, Jack GUEZ / AFP, רויטרס/REUTERS/Ilan Rosenberg)
הישגי המלחמה מרשימים, ושיאם בהסכם שנחתם - ושיש בו כדי לשנות את פני המזרח התיכון כולו. אויבינו למדו בדרך הקשה על כושר העמידה שלנו, על המנהיגות שלנו ועל רוח הלחימה, הנחישות וההתמדה. אם נעקור מתוכנו שנאת חינם, ניטיב ונמשיך לראות את העוצמה שבאחדות, אל מול ההרס והחורבן שמובילים ההסתה והפילוג.
אך לצד התקווה הגדולה הזו עומדת שוב דילמה מוסרית: שחרורם של אסירים עם דם על הידיים. כמפקד יהודה ושומרון בתקופת האינתיפאדה השנייה הובלתי עם הכוחות שעמדו לרשותי אלפי מבצעים למעצר חלק גדול מן המחבלים המיועדים לשחרור. אודה ולא אבוש - למשמע חלק מן השמות חשתי צביטה בלב. חמור מכך, ניסיונות קודמים הוכיחו שחלקם חוזרים לפעילות טרור - כשהדוגמה המחלחלת ביותר היא הארכי-מחבל יחיא סינוואר, ששוחררר בעסקת שליט והיה המצביא, המתכנן והמוציא לפועל של טבח 7 באוקטובר.
אין דרך לעדן את הכאב, אין דרך לטשטש את הסיכון. מדובר באנשים שביצעו מעשי רצח נוראיים, באויבים מרים שהיו שותפים לשפיכות דמים. לא כל המשוחררים יחזרו לפעילות טרור אקטיבית, אך כולם ללא יוצא מן הכלל, מאמינים שלישראל אין כאן זכות קיום
אין דרך לעדן את הכאב, אין דרך לטשטש את הסיכון. מדובר באנשים שביצעו מעשי רצח נוראיים, באויבים מרים שהיו שותפים לשפיכות דמים. לא כל המשוחררים יחזרו לפעילות טרור אקטיבית, אך כולם ללא יוצא מן הכלל, מאמינים שלישראל אין כאן זכות קיום. ובכל זאת, ממשלת ישראל הכריעה, בלב כבד אך בהכרה מלאה, לשלם את המחיר בהווה וככל הנראה גם את המחיר בעתיד. אין ספק שזו הכרעה קשה, ובאותה נשימה נכונה וצודקת. זו אינה חולשה, אלא עוצמה מוסרית וערכית המבטאת בקול גדול מי אנחנו ומה אנחנו. החלטה שמבחינה בין תרבות המקדשת מוות וחורבן לבין תרבות המקדשת את החיים. היכולת להתגבר על רגש הנקם ועל מכאובי הלב למען שחרור אחינו ואחיותנו שנחטפו היא הניצחון הגדול שלנו - ניצחון הערכים והרוח, ניצחון האור על החושך. זהו מסר ערכי לחיילי צה"ל ולכל החברה הישראלית: המדינה תעשה הכל, אבל הכל, כדי לא להשאיר אף אחד ואף אחת מאחור.
צילום: Jeff Ellisאין להקל ראש בסיכונים - ויש לנקוט את כל הצעדים המתבקשים כדי להבטיח שמי שיחזור לפעילות טרור, ייכלא שוב או יסוכל לפני שיוכל לבצע את זממו. ולמרות זאת, נכון יהיה לבחון את ההחלטה שקיבל רה"מ נתניהו - בניגוד לדעתם של חלק מחברי מפלגתו וחלק ממרכיבי הקואליציה - בהקשר רחב יותר. ההסכם הזה, על אף שאינו מושלם, שיש בו סיכונים של ממש הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך, מסמן לאויבינו מסר ברור: ישראל כאן כדי להישאר. ישראל אמנם כואבת את האובדן, את המחירים הקשים - אך היא לעולם אינה מאבדת תקווה ליצור כאן עתיד טוב יותר ובטוח יותר לתושבי האזור כולו, ובכלל זה לפלסטינים שנשבו בידי הנהגות קיצוניות ומושחתות. הנכונות שלנו לסיום המלחמה, תוך שחרור אלפי רוצחים מתועבים עם דם על הידיים, היא התקווה שלנו - וההזדמנות האחרונה שלהם.
אלוף (במיל') יצחק (ג'רי) גרשון שימש כמפקד חטיבת הצנחנים, מפקד אוגדה 98, מפקד איו"ש באינתיפאדה השנייה ובמבצע חומת מגן, אלוף פיקוד העורף וסגן מפקד פיקוד הצפון במלחמת חרבות ברזל כ-250 ימים במצטבר
פורסם לראשונה: 00:00, 12.10.25
