שלשום שם קץ לחייו שורד הנובה רועי שלו. בחור בן 30 שלא יכל עוד, אחרי שב-7 באוקטובר ראה את אהובתו מפל אדם ואת חברתו הטובה הילי סולומון נרצחות לנגד עיניו בזמן ששלושתם מתחבאים מירי מחבלים.
שבועיים אחרי הטבח התאבדה אמו, והוא החליט לסיים את חייו באותה דרך. השאיר מילות פרידה באינסטגרם. "אני באמת מצטער", כתב, "לא יכול לשאת את הכאב הזה יותר, אני נשרף מבפנים..." בראיונות מאז הטבח דיבר שלו על הכאב שלא עוזב. על הגעגוע. בעמוד האינסטגרם שלו הנציח את אהובותיו.
"אמשיך לחיות, לשמוח ולרקוד בשבילכן"
לפני חמישה ימים, עם ציון שנתיים לשבת הארורה, עלה לקברן של הילי ומפל זכרן לברכה. צילם את השלטים עם התמונות שלהן ברחבת הריקודים שהפכה למרחץ דמים. "אמשיך לחיות, לשמוח ולרקוד בשבילכן", כתב להן. הוא לא הצליח.
צריך לעצור. גם ואולי במיוחד בימים אלה שבהם נראה שהנה, הרע מאחורינו וקדימה לסוף הטוב. עבור רבים ורבות המלחמה לא מסתיימת. אולי רק עכשיו היא מתחילה. מלחמה שקטה נטולת אזעקות, רק כאב פנימי שגם הוא גובה קורבנות
הטרגדיה של שלו, משפחתו ויקיריו היא טרגדיה איומה בתוך רצף טרגדיות שהלב והשכל האנושי מתקשים להכיל. החיים שלנו בשנתיים האחרונות רצופים בסיפורים שמשאירים את הריאות ללא אוויר. התגובה כבר מוכרת לנו: זעזוע, צער, נשימה עמוקה והלאה לסיפור הבא. בין סיפור מטלטל אחד למשנהו קופצות פרסומות. מחליק שיער. מברשת שיניים חשמלית. פתרונות אחסון. אולי זו הדחקה, אולי קהות חושים, מנגנונם הישרדותיים מתחוכמים של הטבע שנועדו לשמר אותנו מתפקדים ושועטים קדימה, כי אם נעצור נשתגע.
אבל צריך לעצור. גם ואולי במיוחד בימים אלה שבהם נראה שהנה, הרע מאחורינו וקדימה לסוף הטוב. עבור רבים ורבות המלחמה לא מסתיימת. אולי רק עכשיו היא מתחילה. מלחמה שקטה נטולת אזעקות, רק כאב פנימי שגם הוא גובה קורבנות. לפעמים סיפורם של מי שבחרו לסיים את חייהם זוכה להד תקשורתי. לפעמים הם הולכים והולכות בשקט מוחלט. אחרי שייסגר הסיפור הלאומי עם חזרתם המיוחלת של החטופים הביתה, תעבור המדינה משלב הטראומה הממושך לשלב הפוסט-טראומה. מחקרים מראים כי דווקא בשלב הזה ישנה עלייה במקרי אובדנות. החזרה לשגרה, הצורך לחבק את החיים והפניית תשומת הלב לנושאים אחרים שנדחקו הצידה בשנתיים של אסון - מותירים רבים ורבות באפלה.
רתם איזקצילום: זהר שטריתהתאבדויות הן נושא לא מספיק מדובר, אף כי מדי שנה מתאבדים בין 500-400 איש בישראל. על פי נתוני משרד הבריאות שיעור ההתאבדויות בישראל נמוך ביחס למדינות מערביות אחרות, אבל כולם מסכימים שכעת, עם סיומה של המלחמה, הכל שביר בהרבה. לא ברור אם המדינה ערוכה לטפל באדוות הצער שיתפרצו עכשיו, כשהשמחה והאופוריה ישטפו את הרחובות. מותו של רועי שלו ז"ל, שניצל ב-7 באוקטובר רק בגופו, מוכיח שהיא לא הייתה ערוכה גם לפניהן.
אל תישארו לבד
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בוואטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר או www.headspace.org.il.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.10.25
