בסוף כהונתו הראשונה, שהסתיימה בטונים צורמים, טונים של שטופי זעם עם קרניים ופרוות על חומות הקפיטול בוושינגטון, זה לא נשמע כמו רעיון מוצלח במיוחד שדונלד טראמפ יחזור לסיבוב נוסף. כי מי יודע לאן תוביל את העולם הנאור קדנציה נוספת של פייק ניוז, תיאוריות קשר, שליפות מהמותן ומגלומניה.
1 צפייה בגלריה
נשיא ארה״ב לפני העלייה למטוס לישראל
(צילום: REUTERS/Evelyn Hockstein, SAUL LOEB / AFP)
זו שאלה שעדיין תקפה במובנים מסוימים. ובכל זאת, אם היו אומרים לנו אז שטראמפ הוא האיש שיציל אותנו מעצמנו, ובעיקר מההנהגה הישראלית שנשבתה באינטרסים הצרים של עצמה, היינו דופקים צקצוק של הלייף.
פרס נובל, לא פרס נובל, טראמפ ראה את חיי החטופים, את צורכי העם והמדינה, את טובתנו, יותר מכל מנהיג ישראלי. האמריקאי הסתכל עלינו בעיניים מבינות, חומלות, מושיעות, אכפתיות, אחרי תקופה ארוכה מדי שבה ייחלנו למבוגר אחראי שידאג לנו, שישגיח עלינו, שיוביל אותנו. לרגעים יכולנו להתבלבל ולשאול נשיא של איזה אומה הוא, ולמי בעצם אכפת יותר מאיתנו.
ההתערבות של טראמפ הגיעה ברקע קריטי. בדיוק כשנדמה היה שהגבולות סוגרים עלינו – האנטישמיות, ההדרה, ספרטה – הוא צץ עם תוכנית, גייס תמיכה רחבה, כפה בדרכו את מה שנדרש.
היה רגע אחד, מטלטל, לא קונבנציונלי, שבו הבנו שזה אפשרי. שיש פה מנהיגות שיכולה לחולל שינוי אלכימאי
היה רגע אחד, מטלטל, לא קונבנציונלי, שבו הבנו שזה אפשרי. שיש פה מנהיגות שיכולה לחולל שינוי אלכימאי. זה קרה בליל שישי ההוא שאחרי כיפור, שבו חמאס נתן את תשובתו לתוכנית 21 הנקודות של טראמפ. לרובנו זה נשמע כמו לא, לטראמפ המשוגע זה נשמע כן. המציאות לא הפריעה לחזון.
המשימה של טראמפ עדיין לא הסתיימה. יש פה מומנטום שיכול לשנות מזרח תיכון, ואדם שהוכיח מנהיגות מוסרית.
כשיש מישהו שאנחנו מעריכים, אנחנו מראים את זה. ככה זה אצלנו הישראלים, לטוב ולרע. אז טראמפ, אם אתה עוד באזור בשבת בבוקר, תקפוץ לג'חנון. עם שלם מזמין אותך.
פורסם לראשונה: 00:00, 13.10.25
