1. את ההיסטוריה הישראלית אי-אפשר לתאר בלי התמונות המפורסמות מריקודי ההורה ברחובות לאחר שהאו”ם אישר את תוכנית החלוקה והקמת מדינה יהודית בכ״ט בנובמבר 1947. מחזות השמחה שנראו ברחובות ובכל בית בישראל ביום שני, עם שיבת החטופים וההכרה בכך שהמלחמה אכן הסתיימה, ייחרתו בהיסטוריה כמרגשים ומשמעותיים לא פחות. השמחה העידה גם על הסולידריות שעדיין קיימת בחברה הישראלית, שהפגינה - וגם הוויכוחים הפנימיים על הנכונות לעסקה היו חלק מכך - ערבות הדדית באופן מעורר השראה.
2. למרות שאנחנו משופעים בהדלפות על הימים שהביאו לחתימת העסקה, אפשר להעריך שהיסטוריונים שייחשפו למלוא הפרטים בעתיד יגלו דברים שעדיין לא ברורים. כך, למשל, למרות הדיווחים על כך שהתקיפה הישראלית בדוחא נעשתה ללא ידיעת הקטארים, קצת קשה להבין, אם כך, מדוע זמן קצר לאחר מכן ניאותו הקאטרים ללחוץ דווקא על חמאס להתגמש. האם הם כן היו בסוד התקיפה? גם לא ברור מדוע מצרים, טורקיה וקטאר התאחדו בלחצם על קטאר, ולמה לא עשו כך לפני כן? ואין ספק שגם חלקו של נתניהו בעסקה הזו, ודחיית הקודמות, עוד טעון בירור.
1 צפייה בגלריה
בנימין נתניהו ודונלד טראמפ בכנסת
(צילום: JALAA MAREY/Pool via REUTERS, Chip Somodevilla / POOL / AFP)
3. בכל מקרה, את הקרדיט לעסקה - שנוטה בבירור לטובת ישראל ומביאה לכניעת חמאס, לפחות על הנייר - אי-אפשר להעניק רק לטראמפ, אלא גם לנתניהו. בדיוק כפי שכראש ממשלה הוא עדיין אחראי, לאו דווקא אשם, ליום הנורא ב-7 באוקטובר, כך הוא אחראי גם להישג שחתם את המלחמה בכך ששלטון חמאס יוחלף והחטופים ישובו. המלחמה פתחה חלון הזדמנויות אסטרטגי נדיר לאחר שסוריה השתנתה, חיזבאללה התמוטט, חמאס הוכרע ומעמדה של איראן נחלש. ועדיין, השאלה המנהיגותית האמיתית היא איך לתמרן את ההישגים הצבאיים להסכמי שלום וביטחון.
4. בהקשר הזה חייבים להודות שבסופו של דבר מה שיכריע זו עדיין השאלה הפלסטינית. בלב העסקה לסיום המלחמה עומדת הרי תפיסה פשוטה, שבכלל מזוהה עם השמאל-מרכז: חמאס לא ישלוט ברצועה, אבל לאחר תהליך מתמשך, שיכלול גם רפורמות ברשות הפלסטינית ותקופה שבה כוחות בינלאומיים ישלטו בעזה, אמורה לקום מדינה פלסטינית. זהו הדיל האמיתי שהונח על השולחן ועליו חתמו הצדדים. למדינות ערב יש אינטרסים משלהן, כפי שתמיד היו להן, ביחס למזרח התיכון, אך הסוגיה הפלסטינית היא דבר שאף אחת מהן לא תסכים לדחוק, אם ישראל שואפת לשלום אזורי. ולכן הוויכוח בין השמאל לימין עדיין רלוונטי.
האמת היא שלא הישראלים ניצחו, אלא היהודים. טראמפ הוא אמנם הנשיא שניצח על המקהלה, אבל את ההישג הביאו בסוף שני יהודים, סטיב וויטקוף וג׳ארד קושנר
5. במלחמה הזו היו שלבים שבהם ישראל נלחמה, כמאמר הקלישאה, בשבע חזיתות, והצליחה לנצח. אולם האמת היא שלא הישראלים ניצחו, אלא היהודים. טראמפ הוא אמנם הנשיא שניצח על המקהלה, אבל את ההישג הביאו בסוף שני יהודים, סטיב וויטקוף וג׳ארד קושנר, שאשתו, איוונקה, שהתגיירה ושמה החדש הוא יעל, נחשבת בעיני יודעי דבר לאחד הגורמים המשפיעים ביותר על טראמפ ביחסו לישראל וליהודים. גם העובדה שהמלחמה נפתחה והסתיימה בשמחת תורה, ושהיא לוותה בהצקות והפגנות נגד יהודים בכל רחבי העולם הופכת את המלחמה לאירוע שהוא לא פחות יהודי מישראלי.
6. ישראל נכנסת לתקופה חדשה, עם פוטנציאל אדיר, לקראת מערכת בחירות שתכריע את כיוונה. קל להתלונן על חוליי המערכת הפוליטית, אבל העובדה שהשחקנים הפוליטיים הראשיים בישראל נותרו בדיוק כפי שהיו, ועדיין לא קמה מפלגה, או מנהיג חדש ומשמעותי, בעקבות 7 באוקטובר, היא גם באחריות החברה הישראלית. הגיע הזמן.
