במסגרת ישיבת קבינט השבוע נשאל הנשיא טראמפ כמה זמן ייקח לחמאס להתפרק מנשקו. תשובתו הייתה מפותלת אבל חד-משמעית: "הם יתפרקו. ואם הם לא, אז נפרק אותם. וזה יקרה מהר, ואולי באלימות, אבל הם יתפרקו. אתם מבינים אותי? כי כולם כל הזמן אומרים, 'אה, הם לא יתפרקו'. הם יתפרקו. דיברתי עם חמאס ושאלתי: אתם הולכים להתפרק, נכון? כן, אדוני, אנחנו הולכים להתפרק. זה מה שהם אמרו לי. הם יתפרקו או שאנחנו נפרק אותם. הבנת? טוב".
התארכות התשובה נובעת לא רק מהאופן שבו טראמפ מתנסח, אלא גם מדבר נוסף: מעטים האמינו שהוא ונתניהו יצליחו להשיג את מה שנראה עד לפני חודש כבלתי אפשרי, וכעת הוא כמעט בלתי נמנע: ניצחון במלחמה על חמאס.
1 צפייה בגלריה
נאום דונלד טראמפ בכנסת ישראל
(צילום: JALAA MAREY/Pool via REUTERS, Chip Somodevilla / POOL / AFP)
חוסר ההפנמה הזה נובע בראש ובראשונה מהתנהגות האויב. כשהגנרל הנאצי יודל חתם ב-7 במאי 1945 - שבוע לאחר התאבדות היטלר - על כניעתם ללא תנאי של "כל הכוחות ביבשה, בים ובאוויר הנתונים לשליטת גרמניה", כל בכירי הצמרת הגרמנית הודו כי המלחמה הסתיימה בכישלון מחפיר.
חמאס, לעומת זאת, מתעקש לשדר עסקים כרגיל: סוגר חשבונות, מחסל יריבים פוליטיים ומשחרר לאוויר דברי רהב על עמידתם של העזתים שהביאה ניצחון כביר. אמנם בהסכם שעליו חתם הוא תחם את עצמו למכלאה בצורת נקניקייה, המוקפת בצה"ל, אלא שמבחינתו הוא ניצח, והוא שוב "הריבון".
למרות הצהרות חמאס, הזמן פועל לרעתו, וזאת כי לראשונה בתולדות הסכסוך עם האויב העזתי, לא רק שצה"ל סיים את "הסבב" עם נוכחות צבאית המוסכמת על כלל מדינות ערב והעולם ברוב שטח הרצועה, אלא גם משום שהתהפכה משוואת הלגיטימציה: כעת, הלחץ וחובת ההוכחה מוטלים לפתחו של חמאס.
עד לפני חודש החזיק חמאס את ישראל בגרונה. מלבד החטופים, הייתה בידיו היכולת לרושש את ישראל מידידיה, ממשאביה ומלגיטימציה. יכולת שהפעיל אך ורק על ידי סרבנות לכל הסדר לסיום המלחמה, שלא רק שהרחיקה נורמליזציה אפשרית עם מדינות ערב, אלא גם הלכה ובודדה את ישראל בזירה הבינלאומית.
ההסכם עם חמאס עשוי להתגלות לא רק כסוף דרכו של הארגון ככוח משמעותי במזרח התיכון, אלא גם כסופו של קמפיין “הלאומיות” הפלסטינית
באותם ימים אפלים - קרובים אך כה רחוקים - העבירו צרפת, ערב-הסעודית ואבו-מאזן באו"ם, הכרה במדינה פלסטינית; באירופה דנו בהדחתנו מהאירוויזיון ונתניהו דן בפומבי באפשרות כי ישראל תצטרך להפוך לכלכלה אוטרקית - "סופר-ספרטה".
ולפתע, כהרף עין, הפך חמאס משחקן וטו בריוני לצמית הכפוף לכללים שקבע טראמפ. הסיבה לכך איננה רק שינוי בתנאי ההסכם, אלא גם בקואליציה יוצאת דופן שערבה לתוכנית 20 הנקודות של טראמפ. מלבד איראן, תמכו בתוכנית כל פטרוניו הקודמים של חמאס ומדינות ערב המרכזיות: ערב-הסעודית, טורקיה, איחוד האמירויות, מצרים, קטאר ופקיסטן הסכימו עם הנשיא האמריקאי ועם ישראל כי חמאס צריך להתפרק מנשקו ומשליטתו ברצועה, ולשחרר את החטופים עוד לפני נסיגה ישראלית מהרצועה.
טראמפ, שבכהונתו הראשונה הוכיח כי ניתן לעקוף את הווטו של הרשות הפלסטינית ולייצר שלום במזרח התיכון בלי להקים להם מדינה, עשוי להוכיח בקרוב כי הוא יכול גם לסרבנותו הצבאית של חמאס, שניסה לתקוע את האזור בעבר, דרך כפיית המשך המלחמה.
ההסכם עם חמאס עשוי להתגלות לא רק כסוף דרכו של הארגון ככוח משמעותי במזרח התיכון, אלא גם כסופו של קמפיין "הלאומיות" הפלסטינית שביקש להשמיד את ישראל על ידי ערעור זכות קיומה.
בתוך שנים ספורות יאפילו קשרי המסחר, התיירות ופיתוח התשתיות בין ישראל ושכנותיה על הדם הרע, הדמיונות והשנאות שזרעו הפלסטינים, שלא יוכלו עוד להקדיח שיתוף פעולה המבוסס על אינטרסים אמיתיים. שלום בזכות עוצמה, על פי תפיסת טראמפ ונתניהו, נראה בזכות ההסכם בהישג יד - כשיגיע, ניתן יהיה להכתירו כניצחון מוחלט.
