איך מספרים לגוף הקפוץ שכבר שנתיים עובר הצפת קורטיזול אינטנסיבית, שהודיעו בחדשות על סיום המלחמה? איך מספרים לו את זה כאשר בפועל 15 חטופים חללים עדיין חייבים לשוב לקבורה, שני לוחמי נח"ל נופלים שלשום על משמרתם, אבל בואו, נו, אנחנו בחתיכת תקומה ונגמרה המלחמה אומרים לכם, נגמרה המלחמה. אז איך מספרים לגוף הדרוך כבר יותר מ-700 ימים שהוא אמור לשחרר את שרירי הלסת המהודקים (אמור זה לא שם של דג?), ושהוא צריך להכניס לריאות מלוא אוויר (נו תנשום כבר, אז מה אם לא נשמת שנתיים?), ושזה הזמן לחלץ את סלע הקיום ממעמקי הבטן ולעצור את בלהות הלילה ששטופות בזיעה קרה, כי בדיוק הודיעו ברדיו על סיום המלחמה, וצריך ממש עכשיו לחזור למה שנדמה, אולי, כזנב זיכרון של שגרה, להצית את בדל החיים הרגילים. אבל מה הם בכלל חיים רגילים במדינה קרועת לב ומדממת שקברניטיה מסרבים לתפור את פצעיה, ואחרי שנתיים של מלחמה הם ממשיכים ודוהרים ומשסעים, ומושכים ומותחים ומבתקים את יריעת הקיום לריבוא כיוונים, קריעה ועוד קריעה, ועוד כריעה ועוד כריעה ותקומה אין?
כי איך תקומה כאשר משפחות של חטופים שחזרו צריכות להושיט יד לציבור ולגייס כסף לקיום ולשיקום, אחרי שבמשך שנתיים הזניחו עסקים ותפקידים, לא התפרנסו והקדישו את כל מרצם וזמנם להשבת יקיריהם מהגיהינום? זאת במקום שהמדינה תעטוף כאתרוג את השבים שהופקרו ואת המשפחות שעברו תופת, ותמלא את מחסורם, בלי שיהיה עליהם לדאוג לפרנסתם ולקיומם ולו למשך יום אחד. אז תודה באמת על הטיפולים הפסיכולוגיים בחינם, אבל מענק של 60 אלף שקל ועוד 9,000 שקל בחודש זה לחלוטין לא מספיק עבור מי שצריכים לבנות מחדש את חומות הנפש שהתרסקה, וספק אם יצליחו אי פעם לחוות תקומה מלאה, לשוב למקצוע שעסקו בו ולהתפרנס בכבוד.
ואיך תקומה כאשר משפחות חטופים הופכות תחת כל מיקרופון לאויבות השלטון וסופגות נאצה ומשטמה בשם הדחף להיאחז בכיסא, שמסתבר שאין מקודש ממנו, ותסמכו עליהם, על שרי הממשלה חסרי החמלה וחסרי החוליות עם דפי המסרים האחידים, שבעוד 2–3 שגר ייהפכו גם השבים עצמם למטרות נייחות, ויינעצו בהם חיצי הרעל של ההישארות בשלטון.
ואיך תקומה כאשר על ראשיהם של משרתי המילואים ממשיכה העסקנות הפושעת של הממשלה שמפרידה בין דם לדם, שמחללת את זכר הנופלים, יורקת בפרצופם של הפצועים בגוף ובנפש
ואיך תקומה כאשר על ראשיהם של משרתי המילואים ממשיכה העסקנות הפושעת של הממשלה שמפרידה בין דם לדם, שמחללת את זכר הנופלים, יורקת בפרצופם של הפצועים בגוף ובנפש ומכשירה את השתמטות בני הישיבות מגיוס לצה"ל, כאילו שלא נלחמנו במשך שנתיים בשבע חזיתות, כמו שנוהג להדגיש ראש הממשלה. אבל היי, המלחמה נגמרה, אז תקומה.
ואיך תקומה כאשר כל מי שמשוטט בצפון מרגיש איך הלב מתמוטט נוכח העזובה והשיממון לאחר שהמלחמה החזירה את האזור שני עשורים לאחור? יותר משליש מהעסקים הקטנים לא חזרו לפעילות, מחציתם מדווחים על צניחה של 60 אחוז בהכנסות, וקצב חזרת התושבים לבתיהם מזדחל, אבל תקומה, אומרים לכם, תקומה. נו תבואו כבר.
אבל תקומה, תקומה זה לא סטיקר ולא שם תואר שזורקים לאוויר, תקומה זו פעולה וכוונה, והיא תבוא רק כאשר אנחנו, האזרחים, נתקומם ונקום אל מול כוחות השלטון המפרידים, המרעילים, המפצלים, סוכני הכאוס והשיסוי, שבשם העדפה של טובתם האישית על פני זו הקולקטיבית והלאומית, הם חומקים מאחריות ומהקמת ועדת חקירה ממלכתית, וממשיכים לדרדר את המדינה לתהום ומכרסמים בסיכוי לתקומה.
רק כאשר נעיף אותם מעלינו ונבחר במנהיגים ראויים, חומלים, ישרי דרך שעתיד ישראל לנגד עיניהם – נדע שקמנו. ואז גם הגוף יבין שבאמת נגמרה המלחמה. ויחזור לנשום.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.10.25
