פתיחה.
"מכובדיי, זו כנראה הישיבה המשמעותית בתולדותינו", ראש ממשלת היקום המקביל פתח, ובעיניו מדורות קטנות של נחישות שגרמו לנוכחים לקפוא. רק תקתוק המצלמות נשמע. "אנחנו ניצבים בצומת היום שאחרי", המשיך. "אחריותנו כבדה. מעשינו יקבעו אם עם שלם יפסע במסלול שהוביל לשנתיים האחרונות או אם נבנה יחד מדינה אחרת".
הנהוני ראש מהוססים, ספקניים כאלה, מילאו את מליאת היקום המקביל. "מי שבעד דרך חדשה ירים ידו", הוא זעק למיקרופון. זה היה מפתיע. טפטופי ידיים הולכים וגוברים החלו ממלאים לאיטם את החלל.
מי בעד אחדות, המשיך. מי בעד דוגמה. מי בעד אחריות. בשורה. האולם געש, כל ה-120 נעמדו. היו שהתחבקו. יו"ר האופוזיציה צולם לוחץ יד לאחד השרים.
ראש ממשלת היקום המקביל סימן בידו. שקט השתרר. "לפני שנמשיך", אמר, "בואו נסכים שמותר להתווכח בינינו. כלומר מוכרחים. הסוגיות דרמטיות. אבל מי שיגדף, ישמיץ, יפלג, יגיד קוקוריקו, לא יהיה חלק מהבית הזה. כולנו עם אחד. מכאן זה ייצא".
השם.
במחיצת הזכוכית של היציע העליון באולם המליאה השתקפו מבטים ספקניים. לחשושים נשמעו. "תעלול פוליטי", כתב בפנקסו עיתונאי חרוש קמטי ציניות, ולאחר התלבטות ויתר על סימן השאלה.
הסוגיה הראשונה, קולו של ראש ממשלת היקום המקביל רעד, היא שם למלחמה. "מלחמת הגאולה", נשמעה קריאה. סוג של אינסטינקט שנועד לרצות. "לא, לא", הראש החמיץ פנים, "ספר בראשית לא יכול להיקרא ספר אחרית. החטא ועונשו לא יכול להיקרא החסד והוקרתו. כשנותנים שם לפרק דרמטי בחיי עם, חייבים לדייק".
מלחמת הקונספציה, מלחמת הקרע והאיחוי, המחדל והתקומה – הצעות הושלכו. קמטים נחרצו במצח הקברניט מהיקום המקביל. "בואו נחשוב עוד", ביקש, "יש לנו דרך כדי שנעז לדבר על תקומה ואיחוי"
מלחמת הקונספציה, מלחמת הקרע והאיחוי, המחדל והתקומה – הצעות הושלכו. קמטים נחרצו במצח הקברניט מהיקום המקביל. "בואו נחשוב עוד", ביקש, "יש לנו דרך כדי שנעז לדבר על תקומה ואיחוי. ותזכרו, יש לנו אחריות למען הדורות הבאים. למען הלמידה מההיסטוריה. זה מתחיל בשם".
חקירה.
נשיא היקום המקביל נאם עכשיו. זה היה מוזר. הטון שלו תמיד היה פייסני, ממלכתי כזה, ודווקא עכשיו, בניגוד להלך הרוח, היה נוקב. "אני מעריך את כוונתך אדוני", אמר, "אבל בלי מבט נוקב לאחור, המילים יישארו ריקות".
ראש ממשלת היקום המקביל הרכין ראש. "מובן שהאחריות עליי. אני הרי ראש הממשלה", אמר, ועיניו פגשו לרגע בעיני היועמ"שית, זו שנהג להאשים בכל כשל. "קורטוב חרטה", כתב העיתונאי עם הקמטים הציניים.
"תרשה לי לצטט גדולים ממני", המשיך ראש ממשלת היקום המקביל. "'החיים הבלתי נבחנים אינם ראויים לחיות', אמר סוקרטס. 'אף אחד מפתיתי השלג במפולת אינו חש אחריות', אמר המשורר הפולני סטניסלב יז'י לץ".
קולות התערבבו במליאה, קריאות נשמעו, הם הבינו לאן זה הולך. "לפיכך", בישר בבריטון של יקום מקביל, "כעת, עם סיום המלחמה, אני מודיע על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. אמרתי שיגיע לכך העת. אין לי כוונה למנות את שופטיי, ואלו יתמנו כמוגדר בחוק".
לקוחות.
השעה התאחרה. זו הייתה רק הישיבה הראשונה של המושב. חורף שלם חיכה לתיקון אבל באיש אחזה דחיפות מוזרה. הוא ניפנף בדוחות שהצביעו על זינוק בישראלים שעוזבים את הארץ. "הם מצביעים ברגליים", המדורות בעיניו בערו עכשיו כאב, "לאיזה הנהלת חברה זכות קיום כשהלקוחות עוזבים? ביטחון, אמון, שיקום, ריפוי, אפשרויות מחיה סבירים. לכל אלה אני רוצה רעיונות לשיפור. חוק ועוד חוק ועוד. זה הג'וב שלנו, לא?"
שיפור, שיקום, ריפוי. בעל הקמטים הציניים רשם בפנקס, והוסיף סימן שאלה. אחלה כתבה תהיה לו. של יקום מקביל.
פורסם לראשונה: 00:00, 22.10.25
