טופז לוק, אלוהים אדירים. המדינה שלך שרויה במלחמה קיומית; לוחמות ולוחמים מבני עמך רצים לתוך האש, הורגים ונהרגים, פוצעים ונפצעים, שוב ושוב ושוב, כדי להגן על כולנו; ראש הממשלה – שאתה אחד מיועציו הצמודים ביותר – מוביל מלחמה בשבע חזיתות קשות; הכאב והדאגה מציפים את הרחובות, ואתה מעז בזמנים כאלה, מתוך לשכת ראש הממשלה, לנהל קמפיין בחירות בקוסובו? איך בעל מצפון מתנהג כך?
אני יודע: זה לא רק אתה. מתברר שכל חבריך, יועצי ראש הממשלה ה"פרטיים", עובדים במקביל לעבודתם בלשכה לטובת לקוחות במדינות זרות: קטאר, גיאורגיה, רומניה. זה לא משנה. כיצד אתם מצליחים ללוות את מנהיג האומה בעת קבלת החלטות הרות גורל על חיי אחיכם ואחיותיכם ובמקביל מתכתבים עם עוד לקוח מרוצה מעבר לים או למדבר? או שמא עבורכם גם ראש הממשלה וגם אנחנו – אזרחי מדינת ישראל – מהווים גם "לקוחות" והכל רק עסק אחד גדול ותו לא?
ולפני שתגיב בזעם אני כבר מסכים: זה כנראה חוקי וכשר לחלוטין. זו הסיבה שאני גם מניח שחברך יונתן אוריך ייצא זכאי מפרשת קטארגייט. אבל ממתי הרף הפלילי הוא זה שקובע את הסף השלילי? העובדה שאתה מועסק בחוזה פרטי ואינך נחשב עובד מדינה היא בסה"כ עוד מעקף פרוצדורלי שלבושתי אנשים שחולקים עימי את אותו מקצוע ניסחו כדי לעקוף את המהות.
אלא שמעבר למשפט יש מוסר, ומעבר לחוק קיים צדק ואלה האזורים שבהם נקבע הראוי והלא-ראוי. מר לוק, האם אתה באמת מרגיש שזה מוסרי בתקופה כזו להיות במקום הכי חשוב בשריר הלב הלאומי – השריר שאחראי על הפעימות שדוחפות את הדם לכל הגוף שמצוי במצב דחק קיצוני – ולעשות לביתך הפרטי ועוד במדינות זרות?
היועצת המשפטית לממשלה ושב"כ עובדים כעת על יצירת תקנות פיקוח על יועצים "חיצוניים" כמותך שאינם נדרשים היום לעבור סיווג ביטחוני. אף שידוע שאף חוק לא יכול באמת לתקן אנשים מקולקלים ותמיד תימצא דרך מעקף למי שיבקשה, אניח שבעקבות זאת לקוחותיך לא יהיו מדינות זרות אלא חברות עסקיות ישראליות "מורשות" (הודות לשחיתות ממסדית אחרת שבנויה על הקשר בין "בכירי מערכת הביטחון" בדימוס לרגולטורים ש"מפקחים" עליהם). זה לא הופך את המעשה לראוי יותר. זכית בגיל צעיר להיות במקום המשפיע ביותר על תולדות עמך, ובמקום להקדיש את כל כולך לשליחות זו אתה עושה כסף?
נתניהו האחראי
אפשר שתטען שהכל נעשה ברשות ובסמכות של ראש הממשלה. אתה צודק: הוא האחראי הבלעדי. ראש ממשלה לא אמור לאפשר ליועציו לעבוד במקביל – לא בשגרה ובטח לא בזמן מלחמה. אם יועציו לא מוכנים לסייע לו 24/7 תמורת השכר שאפשרי מבחינת המדינה – הוא הראשון שצריך להעיפם מהאקווריום. הוא גם לא זקוק ליועמ"שית כדי לשמור על ביטחון המקורות והידיעות בלשכה. זו אחריותו. אבל ממנו מזמן התייאשתי. מראשית דרכו הוא נותן יד להתנהלויות לא מוסריות כאלה בטענה המביכה ש"כולם עשו זאת".
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי אלא שאף פעם זה לא היה כה בוטה. ה"עסקים" נעשו באמצעות הבן, החתן, הגיס והחברים ב"פורום" כזה ואחר, מאחורי מסכים שהסתירו את הקשר בין ההון לשלטון ושחייבו התנהגות פחות חזירית. היום כבר אין את זה. ההון הוא השלטון בצורה המוחצנת ביותר. למרבה הזוועה כולם וויטקופים וקושנרים. גם אצלנו. זה לא מעניק שום צידוק.
ב"כולם היו בניי", מסיים ארתור מילר את מכתבו האחרון של הבן הלוחם בהאשמה לאביו ש"כל יום נופלים אצלנו שלושה או ארבעה בחורים, והוא יושב לו שם ועושה עסקים" במילים "אתם יכולים להיות טובים יותר, אתם יכולים לדעת שבחוץ יש עולם של אנשים שאתם אחראים לו". זה נכון במיוחד אם אתם נמצאים בלשכת ראש הממשלה. לתשומת לבך טופז, שלך ושל עמיתיך.
